בתשובה לבן משה, 03/10/06 1:15
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ג. אני דווקא רואה דברים הפוך: אם מישהו מצפצף מסיבות עקרוניות, לפחות יש מקום להתדיין איתו, לשכנע לכאן או לכאן. מי שפשוט אומר שהוא נכנע לחולשות, נותן לעצמו תירוץ חופשי לעשות מה שבא לו (ומקווה שביום כיפור יכופר לו). זה כמו כל המסורתיים שטוענים שהם "מאוד מעריכים" את החרדים והיו רוצים להיות כמותם, אבל קשה להם. מי אמר שעול מצוות אמור להיות קל? קשה לך? תתאמץ! מצחיק שאותם מסורתיים רותחים מזעם על הרפורמים שעושים אותו דבר שהם עושים, אבל במקום לטעון שהם עושים זאת מתוך חולשה, מעלים טעמים עקרוניים לכך שיש מקום לתיקון בדת ולעדכונה בהתאם למציאות המשתנה. הם לא אומרים "קשה לי, אז במקום להתאמץ אני אעשה מה שבא לי", אלא "יש פה בעיה, ואנחנו חושבים שנכון לתקן אותה ככה" - אפשר להתווכח איתם. עם המסורתיים אפשר רק לנוד בראשך ולמלמל "נו, שויין". |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נכנעים לחולשות בדיוק כאותו אחד שהיה חלש מכדי לא להתחתן ברבנות למרות עמדותיו הברורות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא להכנע לחולשה, זה להכנע לאמא הפולניה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לחולשתו של הילד של האם הפולנייה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעתים (אם כי בהחלט לא תמיד) עמדה עקרונית היא רציונליזציה של כניעה לחולשות. הדבר נכון, כמובן, לא רק בתחום הדתי. נדיר שתמצא מישהו שיאמר בפירוש (אפילו לעצמו) ''אני מאמין ב-א' ועושה ב'''. בדרך כלל הוא מוצא הסברים מלומדים מדוע א' אינו תופס בתנאים שלו וכן הלאה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עולם ה'חפיפניקים' הוא רב ומגוון. נראה כי מספר הגוונים הוא מכפלת ה'חפיפניקים' בצופים בהם. בכל 'חפיפניק' יש שני מוקדים - היצר (=הנוחות האישית, או כל ביטוי מתאים ומסתבר לאוזן) והצידוק (=הרציונל). למעשה, כנראה כל הטוענים כי מערכת ערכים או אידאולוגיה מנחה את מעשיהם נעים בין שני מוקדים אלו. קשה לאמוד אצל כל 'חפיפניק' מה היחס המדויק בין השפעות שני הקטבים, ומי הראשוני ומי המשני, האם הוא מצדיק את חולשותיו, או שלאחר שינוי בעקרונותיו הוא משנה גם את מעשיו, ללא נגיעה אישית. כוחה של ההודאה בחולשה הוא בהצגת אלטרנטיבה לקשר בין המוקדים, תוך 'פגיעה' עצמית. המודה גם מעיד היות המעשה הטוב מעבר לו ובכך יש כאן מעין רצון (נסתר) להתקדם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים לגמרי עם אסף, ורוצה להוסיף שבעיניי המתח בין 'היצר' ובין 'הצידוק' קיים אצל רוב בני האדם ולאו דווקא אצל דתיים או חפיפניקים, ולראיה המשפט הנפוץ במחוזותינו (על שלל הואריאנטים שלו): "איזו מדינה דפוקה, למה אף בן אדם נורמלי לא בא לפוליטיקה" - כלומר ה"צידוק" הוא הרצון לראות אנשים רציניים בפוליטיקה (סטייל הדובר של המשפט) וה"יצר" ? ה"יצר" מתבטא במשפט הבא (שמגיע לאחר שאני משבית את שמחת הקיטורים ושואל "אז למה שלא תיכנס לזה"?): "אני? אני לא טוב בקומבינות / אני לא נואם היטב / אני רוצה לעשות כסף / אני רוצה לעסוק במקצוע אחר". כך שאצל רוב בני האדם יש מרחק בין האידיאלים ובין הפרקטיקה (ותעיד על זה אופנת העצומות הוירטואליות שפורחת יותר מהפגנות, כיוון שתמיכה מהכורסא הרבה יותר קלה לרוב האנשים (למרות שאין לזה את אותו המשקל כמו להפגנות). וכן, גם אותי היה מעניין follow-up של ש. פוגל בגיל מבוגר יותר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |