בתשובה לeasy, 03/10/06 10:52
 |
|
 |
||
|
||||
 |
עוד ספר עם דובים של אירווינג, נוסף לשניים שאני מכירה? מה יש לו מדובים? (שואלת ברצינות). |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
דובים, וינה ואגרוף (שהפך לסקווש הספרים האחרונים. כנראה שהוא מזדקן). לא שמת לב עד עכשיו? בדיוק כמו ילדים בני חמש שקורה להם משהו רע אצל אוסטר, וגיבורים שהם תמיד בני 11 אצל קינג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגלל ששמתי לב הפסקתי לקרוא אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לאירווינג שני ספרים וסיפור קצר עם דובים, מתוך סך של 11 רומאנים. זה לא נראה לי משהו אובססיבי מדי, בעיקר שהתפקיד של הדובים בספר הוא שונה מאוד בכל אחד מהם. הספר "Setting free the bears" (אין לי מושג אם הוא תורגם לעברית) הוא הראשון שלו (1968) ובעיני, הוא אחד מהטובים ביותר שלו. הוא מתרחש כולו באוסטריה וביגוסלביה בשתי תקופות זמן - 1967 ו1942-6. לדובים אין בו חלק פעיל. הדב הבא הוא דונה בסיפור הקצר "The Pension Grilparzer" שמופיע כסיפור הראשון של גארפ (וכן בספר "Trying to Save Piggy Sneed") והאחרון הוא הדובה סוזי ב "The Hotel New Hampshire". דרך אגב, גם האבקות לא מופיעה בכל הספרים שלו (למיטב זכרוני רק בגארפ, "The Hotel New Hampshire" ו"The 158-Pound Marriage" - שלושה מ11). וינה מופיעה הכי הרבה וגם היא רק בחמישה הראשונים. אני עדיין קורא אותו, פשוט כי אני נהנה מהשפה שלו ומהיכולת המדהימה שלו לספר סיפור (אני צריך לקנות ולקרוא את "Until I Find You"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האבקות יש גם באוון מיני, או שאני מתבלבל עם כדורסל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן כדורסל. לא זכורה לי שם האבקות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על הפירוט. את גארפ אהבתי כמו את כולם, והמשכתי איתו (דרך מלון ניו המפשייר), עד שנתקעתי ב-50 העמודים הראשונים של אוון מיני (באנגלית אומנם), כשפשוט לא הבנתי מה האיש הזה רוצה מחיי. וכך, בתיאור המצב הכל-אמריקני עם מוטיבים נוצריים, אני מעדיפה דולי פנינים נשכחים כמו נתנאל וסט (גברת לב בודד)1 או ג'ון צ'יבר (עץ התפוחים). 1 תגובה 54438 כמעט התבלבלתי וכתבתי נתנאל הות'ורן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הספר על אוון מיני הוא (בעיני) מאוד ביקורתי כלפי הקתולים והקתוליות ועקב כך הוא כולל מוטיבים קתולים רבים - אוון מיני הוא מעין ישו מודרני, ואני לא אפרט מחשש לספויילרים. באופן אישי מאוד אהבתי את הספר וקשה לי להאמין שניתן לתרגם אותו לעברית בצורה טובה. באופן כללי, הספרים המוקדמים יותר של אירווינג הם היותר קלים (ויותר קצרים בד"כ, למעט "The fourth Hand" שהוא גם קליל וגם קצר). אני ממליץ על כל השלושה שקדמו לגארפ. הספר היחיד שלא ממש נהנתי ממנו הוא "A Widow for one Year". כאמור, את האחרון שלו ("Until I find you") לא קראתי. סתם אנקדוטה, בעקבות הסרט "העולם ע"פ גארפ" פיתחתי תעוב עמוק כלפי רובין וויליאמס ואני משתדל להמנע מסרטים בכיכובו. לעומת זה הסרט "מלון ניו-המפשייר" הוא סרט נהדר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו, שתיארתי לעצמי שאוון מיני (ילד קטן מכפי גילו, ג'ינג'י ומעצבן, נכון?) הוא מעין ישו מודרני, וזה בלי לקרוא אפילו עשירית העלילה. נו טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שמלון ניו המפשייר הוא סרט נהדר. וקינסקי בהחלט לא מזיקה לו... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בעיקר התרשמתי דוקא מג'ודי פוסטר, אבל זו שאלה של טעם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה. קשה לי להבין איך אפשר להעדיף את פוסטר על קינסקי המדהימה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |