 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני סבור שהכותב וכמה מהמגיבים שוגים בכך שהם מנתחים את כל המהלך כאילו הם יודעים את כוונותיו, ולכן הניתוח שנותר הוא אופי השימוש בכוח, והשגיאות שנעשו. ביקורתי רלוונטית הן לעירק והן ללבנון. השאלות שצריכות להישאל הן בכיוון ההפוך, מתוך ההנחה (שקשה לכמה, וזה מובן), שלפחות חלק ממנהיגינו מבינים טיפה בהפעלת כוח. אחרי הכל, זה לא שלא היו קולות קולניים לכניסה מסיבית מהיום הראשון, ולא שחסרים לנו גנרלים ותיקי קרבות שיודעים מה צריך לעשות. הבעיה היא לא מה היה אפשר לעשות, אלא מה רצו להשיג. למשל: אם, כמו רמספלד, אתה לא ממש רוצה לייצב את המצב בעירק או לכבוש אותה מהר, תטען שכוח של כמה עשרות אלפי חיילים מספיק, בעוד שלידך קלינטון שוחר השלום, שאינו איסטרטג גדול יותר ממך, טוען שהוא היה מציב כוח הגדול פי חמש לפחות. כנ"ל בלבנון: מהרגע שהאלוף אדם הודיע על רצונו בגיוס מיידי ומסיבי של מילואיניקים קרקעיים והכנסה של אוגדות לדרום לבנון, הרמטכ"ל עיכב אותו, ואח"כ גם הצמיד לו את קפלינסקי, כדי שיוודא שאין השתוללות, והכניסה קוראת בעצם רק בזעיר אנפין, כשברור לכולם שנותרה יממה וחצי ללחימה. אבל ניתוח כזה יפריע לנו להראות כמה כולנו חכמים יותר מכל פוליטיקאי שנמצא בהנהגה, אז תסלחו לי, ותמשיכו בניתוח המעמיק של איך (עוד פעם...) נכשלה ה"קונספציה". |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני משתדל בדרך כלל לענות על דברים שמופנים אלי, אבל במקרה זה פשוט לא הבנתי במה מדובר. אם תסביר את עצמך בצורה יותר בהירה, אולי אענה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במשפט אחד: אין טעם לנתח כישלון "קונספציה", לפני שמסכימים מה היו מטרות הלחימה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשהממשלה שלחה את הצבא למלחמה בודאי לא התכוונה לכך שבמשך חודש שלם יירו טילים על כל צפון המדינה כולל העיר השלישית בגודלה, שנמל הים השני בחשיבותו ייסגר, ושהעסק ייסתיים בכך שלא ניכרת שום ירידה ביכולתו של האוייב להרעיש את יישובינו. ערב לפני הפסקת האש הייתי עד להתקפה הגדולה ביותר על אזור הקריות, שכמוה לא היו בכל ימי הלחימה. לדעתי, מה שהיה בראשם הוא (הרמטכ''ל אמר זאת בפרוש) יום קרב ארוך שבסיומו, גם אם יישאר חי, ילקק נסראלה את פצעיו וישב בשקט, אחרי שנגרם נזק רב לטילים הכבדים שלו ולבנוקרי הפיקוד שלו. גרימת הנזק הזה אכן הושגה, אך כיוון שהחיזבאלה המשיך להרעיש את יישובינו, לא היה להשג הזה שום משמעות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני גם חושב שעוד מטרת מלחמה הייתה להביא להסכמי הפסקת אש שבהם יפורק החיזבאלה משנשקו. בניגוד לשחרור השבויים שאולמרט הודה שלא הייתה מטרה אמיתית, את המטרה המוצהרת הזאת הוא חשב שיצליח להשיג ע''י מכה חזקה של חיל האוויר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מה שאני טוען: אתה מעריך מה חשב הרמטכ"ל ומה חשבו האחרים (לא ברור על סמך מה), ועל סמך זה אתה טוען שהם נכשלו בהפעלת הכוח. דרך אגב, דווקא לפי פיסקתך השניה, ההערכה שלך עצמך צריכה להביא אותך למסקנה שלא היתה כוונה להפעיל כוחות קרקע בשום שלב לפי הרמטכ"ל, ולא ברור מה בדיוק עשו שם הרגלים והשריון ב 36 השעות האחרונות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מעריך מה חשב הרמטכ"ל לפי מה שהוא אמר בעצמו: שביום הראשון הוא חשב שמדובר ביום קרב ארוך והוא טעה (זה הוא אומר כולל ההודאה בטעות. לא אני). ולפי הדברים המגוחכים שאמר עברי במאמרו, שעליהם דברתי במאמר, שהיה צריך להפסיק אחרי חמישה ימים ברור שהם התכוונו למלחמה של חמישה ימים של חיל אוויר בלבד. עברי פשוט לא מודה שאי אפשר היה להפסיק. חלוץ אומר, בעצם, שאי אפשר היה להפסיק כי נסראלה, שלא לפי הצפי הכחול, המשיך. וכוחות הקרקע אכן נכנסו, אך לא לפי התכנית, אלא כאלתור טפשי , אחרי שזה לא נגמר אחרי חמישה ימים והכחולים לא הבינו מה קורה. את כל הדברים האלה כתבתי במאמר. חבל שאני צריך לחזור עליהם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |