בתשובה לדב אנשלוביץ, 06/10/06 15:16
קולות מן ההווה 414143
אתה מזכיר לי אירועים מעיסוקי הקודם-מורה. הויכוחים שהיו לי בחדר המורים עם מורים שקיטרו שהתלמידים אינם מבינים.
אתה משווה את מלחמת המיפרץ הראשונה למלחמת לבנון השניה. הצבא העיראקי התמוטט לא רק בגלל עוצמת חיל האויר האמריקאי והתכנון המעולה; רוב הצבא העיראקי פשוט לא רצה להלחם אלא להכנע. חכמתו של בוש האב היתה שהוא נסוג מהר מעיראק. טיפשותו של בוש הבן עם יועציו-רמספלד, צ'ייני ואחרים היתה ברצונם להשתלט על עיראק ולשלוט עליה. פעולה קרקעית גדולה -מבצע ליטני מוגבר, אולי היתה הגיונית. אתה מדבר על השתלטות על רצועה של 30 ק"מ- טווח הקטיושות קיצרות ובינוניות הטווח.בתכנון נכון אפשר היה לעשות את זה אבל מה עם השליטה בשטח? המילכוד שקיים כאן הוא שכדי לנקות את השטח היה צריך הרבה כוחות וזמן. מספיק זמן כדי לתת לחיזבללה זכות קיום מחדש. ההנחה הראשונה שלי לניתוח הדברים היא, שחיזבללה היה זקוק נואשות לחימום הגבול כדי לעצור את שקיעתו כמפלגה עם כוח מזויין שיש הצדקה לקיומו.
מישהו אצלנו אמר שהמטרה שלנו היא לגרום לכך שהטילים והקטיושות יחלידו. מטרתו של חיזבללה היתה הפוכה- לגרום שיופעלו.
קולות מן ההווה 414149
חבל שלא היית פה בזמן מלחמת המפרץ הראשונה. התזה שאתה מציג "הצבא העיראקי לא רצה להילחם" היא ממש ייחודית ולא הועלתה אז אפילו ברמז, לפני המערכה. הפרשנים דווקא הגזימו ביכולתו של הצבא הזה. חבל שאינך זוכר את "עדיין לא היו קרבות השריון הגדולים עם משמר הרפובליקה" של "בכיר הפרשנים" זאב שיף שחזר בדיוק על אותה טעות גם במלחמת המפרץ השנייה. וחבל שאינך זוכר ש"אי אפשר לכבוש בירה ערבית" כבגדד שאמר איזה אלוף במיל ששרת גם בסיירת מטכ"ל (אז לא ידעתי שזה אולי רמז להשתנות תורות הלחימה שלנו שהביאו גם לכשל הנוכחי). מי שדווקא המעיט ביכולתו של הצבא הזה להילחם היה דווקא אני, ואני יכול להפנות אותך לתגובות שלי מאז שמוכיחות זאת מזמן מלחמת המפרץ השנייה. (בראשונה גם אני לא הייתי כאן).
לא הייתי מתפלא שלו היית כאן היית מצטרף לכל ההערכות האלה וחכמתך היא חכמה שבדיעבד (כמו בעניין היכולת לטפל במשגרים ע"י חיל האוויר, שאני הייתי צריך להתווכח אתך שאינה קיימת, ופתאום לאחר שמתברר שאני צדקתי בויכוח הזה, אתה טוען זאת ישירות כאילו כך חשבת מאז הולדתך.)
לא שהצבא העיראקי הוא מי יודע מה מפואר, אבל בודאי שהיה נלחם ועוד איך לולא ספג את המכה מחיל האוויר. במלחמה עם איראן הוא נלחמם שנים אחרי שספג אלפי הרוגים.

לגבי המטרות הרצויות במלחמה, אני חושב שלו נכבש שטח בעומק 40 קילומטר, והצפון היה יושב לבטח, נסראלה לא היה יכול לנאום נאומי נצחון, והיכולת שלנו להגיע להסכמי הפסקת אש שבהם אולי אפילו היה מנוטרל מנשקו לחלוטין הייתה בהחלט באה בחשבון.
קולות מן ההווה 414153
אתה איש מאד מעניין. האם אתה מתיימר לחזות את רוב האירועים וכל בני הפלוגתא שלך חכמים רק בדיעבד? אף פעם לא טענתי שידעתי שהצבא העיראקי לא כל כך יילחם. לא ידעתי האם ילחם או לא. ההשוואות שלך הן הדבר המופרך ביותר. אם אתה רוצה לשוות את לבנון לעיראק, אל תשווה את הכיבוש; באשר לכיבוש, אם היתה תנועת גרילה בעיראק לפני הפלישה, האמריקאים לא היו מלקקים דבש בפלישה.
החזקת שטח לזמן מתמשך הוא הקטע הקשה ביותר לביצוע. ולמרות שלא הייתי עדיין באייל, כן ידעתי שהאמריקאים הולכים להסתבך בעיראק וכן ידעתי שהאמריקאים ובני בריתם הולכים להסתבך באפגניסטן. הפעולה הקרקעית בלבנון נדחתה בגלל החששות משקיעה מחדש בלחימה מתמשכת עם כוחות גרילה. ההערכות בצה"ל דיברו על הרבה מאד הרוגים במשימת כיבוש כזאת ובעיקר במשימות הטיהור והשליטה. אנחנו צריכים להיות מודעים לא רק לעוצמתנו אלא גם למגבלותיה. במאמר שלך ובהתבטאויות השוטפות, זהו המאפיין העיקרי. המחיר הכולל של המדיניות שחלק ממנה מתנהל לפעמים בלחימה, אינו מוערך נכון על ידך. ההשפעות הכלכליות והחברתיות של מה שקרוי "מדיניות הגו הזקוף" אינן קיימות אצלך ונדמה לי שאתה פשוט כופר בהן. אבל אני מעריך מאד את הדרך המנומסת של הדיון שאיננה מעשה מובן מאליו. אז חג שמח דוב.
קולות מן ההווה 414156
חג שמח

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים