בתשובה לפ.ק., 09/10/06 13:44
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני עדיין לא רואה שום דבר. הוא עדיין לא הכיר בישראל, רק מקורות עלומים דיווחו שהוא הסכים לכך. ברור שאי הכרה בישראל אינה גוררת בהכרח רצון להשמדה, אבל כתבתי לעיל: "מטרת העל שלו היא השלטת האיסלאם על פלשתין כולה. המטרה הזו מתנגשת באופן חזיתי עם קיומו של ציבור יהודי מאורגן בפלשתין. לכן כל דבר שיביא לפגיעה בציבור הזה הוא, מבחינתו, חיובי, ואילו היה יכול לבצע אותו מבלי לשלם מחיר היה מבצע." האם אתה סבור שיש לו מטרת-על אחרת, או שניתן להגשים את המטרה הזו בלי התנגשות חזיתית? העובדה שאחמדינג'אד אינו יודע אם יהיה בתפקידו אין משמעה שהוא פועל רק לטווח מיידי. בניגוד לפוליטיקאים שלנו, רבים מאויבינו חושבים גם לטווחי זמן ארוכים ולפעמים היסטוריים. כדאי לזכור גם שהוא נציג של ממסד שלטוני שבהחלט מתכונן להמשיך ולשלוט באיראן, בין אם מי שיהיה הנשיא הוא אחמדינג'אד, רפסנג'ני או מישהו אחר; אם הממסד הזה חושב ללכת לעימות עם המערב בכלל וישראל בפרט הוא צריך להכין את הקרקע לכך גם בבית. החיזבאללה לא יכול להשמיד את ישראל, אבל לי אין ספק שהוא רוצה בכך; אם תשאל את נסראללה איך הוא רואה את המזה"ת בחזונו לבעוד חמישים או מאה שנה, נניח, ישראל לא תהיה במפה הזו (אותו דבר נכון לגבי ה"ה אחמדינג'אד ומשעל, כמובן). מבחינתו ישראל צריכה להעלם מהמפה. העובדה שהוא שלוחה של איראן אינה ממחישה לי כאן שמדובר בפוליטיקה רגילה בשום צורה. הפוליטיקה הרגילה במדינות שאני מכיר אינה כוללת הפעלה של ארגונים בעלי טילים ארוכי טווח במדינות זרות. הפיגוע בתאומים לא היה הצעד הראשון בהשמדת המערב, וגם לא כתבתי זאת בשום צורה. שאלתי אותך שאלה פשוטה, ואתה נמנע מלענות עליה (כפי שלא ענית לשאלה המקבילה לגבי משעל). מטרת העל ארוכת-הטווח של בן לאדן היא השלטת האיסלאם על העולם; לא בימי חייו ומן הסתם גם לא בימיהם של נכדיו, אבל זה מה שצריך להיות. חייהם של כופרים אינם נחשבים כקליפת השום מול המטרה הזו; אם המתתם משרתת שיקול טקטי רגעי או נחוצה למימושה של אסטרטגיה ארוכת טווח היא תתבצע. אם הפיגוע בתאומים היה הורג פי עשרה או פי מאה אנשים, בן לאדן היה עדיין מבצע אותו; אם הוא היה יכול להרוג כעת שלושה מיליון אמריקאים והיה נראה לו שהדבר משרת באיזו שהיא מידה את מטרת העל, הוא היה מבצע אותו ללא הנד עפעף. אזכור השארת הבית פתוח לא היה מכוון לגרור לדיון על צעדינו הבאים אלא להתיחס למה שכתבת לגבי הבחירה לחשוש מאיומים או לא לחשוש מהם. במצבים מסוימים החשש נכפה עליך, במובן זה שזה יהיה מאד לא אחראי פשוט לבחור להימנע מלחשוש. אני מניח שאתה לא תימנע מלנעול את הדלת כי אתה בוחר לא לחשוש מפורצים; פריצה היא מציאות סבירה מספיק כדי לחשוש ממנה. להערכתי, גם רצונם של גורמים איסלמיים קיצוניים להשמיד את ישראל הוא מציאות סבירה מספיק כדי לחשוש ממנה (ולענין זה, סבירה מספיק אין פירושו ודאות או אפילו הסתברות של שלושים אחוז - גם הסתברות של שני אחוז תצדיק חשש). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הפער ביננו גדול מדי, לא סביר שניתן לגישור, ולכן אני מתחיל למצוא את הדיון מעייף משהו. אתה חוזר על עצמך, וגם שם לי כמה מילים בפה, ואני הולך לחזור על עצמי, אז בוא נסגור את זה כאן: הם ישמידו אותנו, חבל לנו על הזמן, אבוד לנו, אז כדאי שנסגור את הדלת, נגביה את החומה, נשים עוד דלת, ונזרוק פצצת אטום או שתיים מעבר לחומה, רק ליתר ביטחון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זה מה שאתה רוצה. דיון טוב אינו מיועד לגשר על פערים ולהגיע להסכמה; הוא מיועד להבהיר את העמדות של שני הצדדים, להעמיד אותן לביקורת, לחשוף הנחות סמויות, פירכות וכשלים (שבדרך כלל קיימים בשני הצדדים). הסכמה היא תוצר לוואי אפשרי אבל לא סביר במיוחד של תהליך כזה. לטעמי היה עדיין ניתן להתקדם קצת בדיון, אבל אני לא יכול לכפות עליך שיתוף פעולה. לגבי ההצגה שלך את המסקנה המתבקשת, כביכול, מעמדתי... טוב, אני יכול לענות באותו מטבע, אבל זה יהיה קצת ילדותי. נראה לי שאוותר על זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשכתבתי שהפער גדול התכוונתי בדיוק לזה: התרשמותי היא שאנחנו אפילו לא עומדים על אותה קרקע לצורך הבהרת עמדות. לגבי הצגת המסקנה המתבקשת: אז גם אני חטאתי קצת בלשים מילים בפיך (אתה התחלת...), אבל אם זו לא המסקנה המתבקשת שלך מדבריך, זה מאוד יפתיע אותי. העיקר שאתה יכול לישון בשקט עם המחשבה שכל הסובבים אותם רק חושבים איך להשמיד אותנו כל הזמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אתה חושב שזו המסקנה המתבקשת? דיברנו בסך הכל על שלושה אינדיבידואלים הידועים בקיצוניותם. לא אמרתי בשום מקום שזה המצב לגבי כלל הפלשתינים, הערבים או המוסלמים או אפילו רובם. נחזור לאנלוגיה של הדלת: אני לא צריך לחשוב שרוב מי שאני רואה ברחוב רוצה לפרוץ אלי כדי לנעול את הדלת. די בכך שאני יודע שיש מישהו כזה. לגבי גדרות וחומות, אני אכן תומך בקיומן של גדרות וחומות בינינו לבין השכנים, לא כדי שלא יהיה כל מעבר בינינו לבינם אלא כדי שתהיה לי יכולת בקרה על מי עובר ומי לא. אני שמח להכניס אורחים לביתי, אבל איני משאיר אותו פתוח לכל מי שעובר ברחוב אלא למי שאני בוחר. אני רוצה גדר בגבול לבנון, בגבול מצרים ובגבול השטחים (בלי להיכנס כרגע לשאלת שרטוט הגבול המדויק) כדי שאחר כך אוכל להכניס את מי שנראה לי שחברתו תנעם לי. ואני מקנא בך שאתה מסוגל לישון שינה רגועה מתוך אמונה שלמה שכל אלה שמכריזים השכם והערב שהפתרון היחידי הוא סילוקנו מהמפה בעצם מתכוונים לחיי שלווה ושכנות טובה משותפים ללא גדרות וחומות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא אמרתי שאני רוצה להיות בלי חומות, אבל עדיי מפתיע אותי שאתה מסתפק בחומה מול כאלה שלדעתך מעוניינים בלא פחות מהשמדה מוחלטת שלנו, ויש להם יכולת השפעה רבה על האוכלוסיה הסובבת אותנו. ואם אתה מסתפק בחומה כהגנה סבירה מאיום קיומי, אולי יש בסיס משותף להמשך דיון. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |