415491
אני מסכים עם אי הנחת שלך. אבל לגבי ההצעות, הן טובות רק לא בדרך שאתה מציע.
למיקצוע ההיסטוריה יש מספר בעיות מובנות. הבעיה הראשונה נובעת מהיות התחום קשה מדי לגיל הצעיר של חטיבת הביניים. ילדים בחטיבת הבינים יכולים להנות ממנו ואף להתקרב אליו אם המורה מסוגל להגיש את המיקצוע בדרך חווייתית וחיה ולא לנסות
לדרוש מהתלמידים בגיל הזה יכולת לסינטזה וניתוח. קשה מאד לילדים אף גדולים יותר לתפוס את היות הניתוח ההיסטורי נתון להשקפות עולם ונקודת מבט. איך זה שיש שתי דעות על אירוע מסויים? השאלות שהצעת לבגרות, אינן מתאימות לבגרות אך הן מעולות לניהול שעור. המיקצוע הזה הוא לדעתי "החינוכי" ביותר מכל המיקצועות. אם אתה מסוגל להעמיד במרכז כל שעור דילמה ולהביא את התלמידים שיהיו צדדים שונים בדילמה הזאת- הצלחת.
דוגמאות השאלות שהבאת מהבגרות לא היו קיימות כשלימדתי. הן התגבשו במהלך המאמץ להקל את בחינת הבגרות בהיסטוריה כדי להעלות את הציונים. בכל אופן, כבר כתב כאן מישהו ובצדק, שאולי אתה היית יכול לבדוק את בחינות הבגרות על פי השאלות שהצעת. הרבה מורים היו מעלים ציון אצל הקרובים להשקפתם ולהיפך.
גם בכתות הגבוהות של התיכון, שאלות הדילמה הן הציר הטוב ביותר לשיעור אך אליה וקוץ בה; כדי לנהל שעור טוב צריך גם להיות מורה טוב. האמירה המגנה שלך את השיעורים הפרונטליים -צודקת רק בחלקה. גם שעור סביב דילמה אפילו בצורת מישפט, הוא הרבה פעמים פרונטלי. סיפור:
בבית הספר בו לימדתי היה פעם מורה מיתולוגי להיסטוריה. מהרבה מקומות היו עולים לרגל לראות וללמוד את השיטות שלו אבל זה היה בלתי אפשרי כי האיש לימד רק בשיטה הפרונטלית. מה שעשה אותו למורה כל כך מרתק זו האישיות שלו.
כל מערכת הוראת הדידקטיקה עוסקת במשימה הקשה של ללמד אנשים די בינוניים וללא כריסמה להיות מורים סבירים. לכן מנסים ללמד גימיקים- והרבה גימיקים. הגימיקים מאד עוזרים אבל הם אינם תחליף לאישיות המורה, לכריזמה, לאינטלקט שידביק לפחות חלק מהתלמידים;ליכולת שלו ליצור יחסי כבוד עם התלמידים-גם הפחות מוכשרים. בכיתות שלימדתי-בחטיבה העליונה- היו תלמידים ברמה של אוניברסיטה וגם ברמה של כתה ה'. צריך כשרון אמיתי כדי להגיע ולדבר לכולם.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים