בתשובה לחזי, 04/11/01 12:09
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כל מה שהסרט הזה עושה זה בנאליזציה של חיי הפשע. וינסנט וג'ולס נוסעים במכונית לקראת חיסול ומתוכחים ביניהם אם עיסוי רגליים הוא מעשה מיני או לא (שיחה שהייתי מצפה לשמוע בין ג'ורג' קונסטנזה וג'רי סיינפלד ולא בין שני רוצחים לפני ביצוע משימה). באותה צורה עיסקת הקניה שוינסנט עורך מוצגת כעניין שגרתי. הוא מתיעץ עם המוכר כמו מי שבא לקנות מערכת סטריאו, חולק איתו חויות מהביקור בהולנד, והדילר מנסה לשדך לו בחורה. וינסנט מוצג כאדם מתפקד, הוא הולך לעבודה כל יום (עבודה משונה משהו אבל זה חלק מהמסר), עושה את המוטל עליו במסירות (חוץ מהפקרת הנשק שעלתה לו בחייו) הוא בן הזוג הרציונאלי של ג'ולס, והוא מזריק הרואין. טריינספוטינג, אתה לא צריך לראות את הסרט, מספיק שתקשיב למונולג שפותח אותו. בקיצור, סמים, לפחות בסרט הזה הם חלק מהחיים, בדיוק כמו שוד, רצח והונאות הימורים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל בין ספרות זולה לטראפיק הוא שהראשון הינו מעשיה משעשעת וחצי-דמיונית, ולכן הוא יכול להרשות לעצמו להציג את וינסנט כפי שכתבת, גם אם הזיקה למציאות רופפת, ואילו השני הינו סרט חצי-דוקומנטרי, סופר-ריאליסטי, ואם אני צריך לבחור איזה משניהם מציג התמכרות לסמים קשים בצורה טובה יותר, טראפיק מנצח. שוב, כפי שכתבתי מקודם, הסרט לא מהווה הוכחה ניצחת לאסון הגדול שהסמים מביאים (הוכחה אובייקטיבית, כמובן; באופן סובייקטיבי אני השתכנעתי כבר מזמן), אך בכל זאת רצוי שתומכי הלגליזציה של סמים קשים יצפו בו כדי לקבל פרספקטיבה נוספת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |