בתשובה לאיציק ש., 21/10/06 21:34
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הדמוקרטיה הישראלית מעולם לא דברה. היכולת הזאת נבצרה ממנה. מי שדיבר הוא אני אתה וכולם. בקול מי לשמוע ? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי, תפסת אותי. מוטטת את כל תפיסת עולמי. הרי ברור לך למה התכוונתי. אתה חולק על מה שכתבתי לגבי תפיסת הדמוקטיה בישראל -לפחות בתיאוריה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''תפישת הדמוקרטיה בישראל'' הוא מושג די אמורפי. מעולם ישבה איזו קבוצה כמו ''זקני ציון'' והגדירה באופן פורמלי במה מדובר. ישנם חוקים שמסדירים את מערכות השלטון שגם הפרשנות לגביהם נמצאת לפעמים בויכוח, ואז היא מובאת להכרעה לבית המשפט העליון, ומעבר לזה יש כל מיני תפישות. לפי התפישה שלי, בדמוקרטיה ראוי שהכרעת הרוב תהיה מעל הכול. זכויות המיעוט הן נגזרת של רצון הרוב, וגם בעניין זה צריך להקשיב לרוב ולא דווקא לאהרון ברק. ייתכן שהוא חכם כמו שלמה המלך, אבל מלך הוא לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה, אז אנחנו חלוקים. בכל דמוקרטיה שאיננה אפיזודה- ולפעמים יש לי החשש שאנחנו כאלה- יש כללי משחק מקובלים על כולם והם מייצגים כיבוד של מיעוטים והמנעות מדעת של הרוב מלנצל את כוחו ככל שיחפוץ. המתינות הזאת היא בסיס הדמורטיה המונע אותה מלהפוך לעריצות הרוב. שיהיה לך ערב נעים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש בתגובתך המילה "כולם" ויש "דעת הרוב", ואתה טוען שיש חילוקי דעות בין שתי הקבוצות האלה. מי הם "כולם" ומי הם "הרוב" ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כולם הם הרוב והמיעוט. הרוב שומר על כללי משחק המכבדים את המיעוט והמיעוט אינו נוקט בפעילות אירידנטית ומוכן לקבל את מרות הרוב. כמובן שאין דבר כזה ''כולם''. תמיד יכול להיות מיעוט זעיר שאינו מקבל את כללי המישחק. הציעוט הזה יגדל אם הרוב ינסה לכפות כללי משחק שאינם מתחשבים במיעוט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאתה מציג עמדה שיש בה סתירה פנימית. אמרת שיש כללי משחק ש''מקובלים על כולם''. עכשיו אתה אומר שכולם זה הרוב והמיעוט,כלומר הרוב המוחלט. אבל אם לרוב המוחלט יש דעה אחת אז איני מבין מה הויכוח בינינו. זה מקרה פשוט, וברור שמתקבלת דעת הרוב, וזה גם מה שאני אומר שצריך להיות. אבל אנחנו מדברים על מקרים שיש בהם חילוקי דעות בשאלות של זכויות אדם, שבהם, לדעת ברק לא הרוב קובע. ואם יש חילוקי דעות אז כבר אין ''מקובלים על כולם''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברק דיבר על אותם כללי משחק שמאפשרים לרוב ולמיעוט לחיות ביחד. אתה רואה הכל כנתון להכרעה רוב-מיעוט. לדעתי לא. יש דברים שלא מביאים להכרעה; שהרב מכיר בצורך לא לממש את כוחו ולהשאיר למיעוט מספיק מרחב כדי שלא ירגיש שזו אינה המדינה שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל עוד הרוב *מרצונו* בגלל שיקולים כאלה ואחרים לא מממש את כוחו זה בסדר גמור ואין לי שום בעיה עם זה. מותר בהחלט שהרוב יהיה ליבראלי ומתחשב, וזה אפילו רצוי. אבל מה קורה כשרצונו של הרוב הוא *כן* לממש את כוחו ? האם במקרה כזה גובר ה*אובייקטיבי* וה*מודרני* של ברק שהם שם קוד להשקפה הפרטית של מיעוט אליטיסטי, או הכרעת הרוב ? אם הראשונים גוברים, לדידי לא מדובר בדמוקרטיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשהרוב מחליט לממש את כוחו אז הוא מחליט לשבור את כללי המישחק הדמוקרטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נהפוך הוא. דמוקרטיה פרושה מתן זכות לרוב לממש את כוחו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנסיון מראה שכאשר הכרעת הרוב היא *מעל הכל*, הדבר מוביל לניצול הדמוקרטיה לשם עליית שלטון אנטי-דמוקרטי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |