בתשובה להאייל האלמוני, 23/10/06 16:25
בין ריפוי אישי לריפוי חברתי 416492
לא הבנת. אני מדברת על הקשב לעצמך. כי אי אפשר להיות קשוב ל''אחר'' אם אינך קשוב לעצמך.
הבעיה של הציונות אינה (רק) ביחסה לאויב, (שבעצם מקיים אותה באשר הוא נותן לזה כיוון ונארטיב), אלא ביחסה לעצמה.
בין ריפוי אישי לריפוי חברתי 416495
שליטים נעזרים באויב, אמיתי או דמיוני, כדי לגבש את עמם ולאחוז בשלטון (ע"ע אחמדיניג'ד). זה נכון.
אבל הציונות לא נזקקה לאויב. היסטורית, הציונים טרחו *להתעלם* מערביי הארץ (אין עם פלשתיני). הכיוון של הציונות (לפלשתינה) והנארטיב (ארץ ללא עם לעם ללא ארץ) לא "מקויימים על ידי האויב".

במשך עשרות השנים האחרונות, הנאראטיב הציוני הזה נשחק. איש כבר לא מאמין בו. גם ליברמן תומך במדינה לעם הפלשתיני. התיאור שלך, כאילו ישראל הולכת ונאטמת לצרכי האויב לנאראטיב שלו פשוט מופרך.
בין ריפוי אישי לריפוי חברתי 416628
כן, אבל המצאותו של האויב ומאבק הקיום וההשרדות יצרו נארטיב ונתנו סיבה. הם אפשרו להתעלם מהתוכן - מהמצב החברתי (חוסר באלמנט מלכד, הגזענות והפערים החברתיים למשל).
לא זכור לי שאמרתי שישראל הולכת ונאטמת לצרכי האויב. היא נאטמת בראש ובראשונה לצרכיה שלה.
בין ריפוי אישי לריפוי חברתי 416629
תגובה 416321

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים