בתשובה ליובל רבינוביץ, 04/11/01 23:13
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מאמצי המלחמה בהירואין בהחלט מפחיתים את הסיכוי שהיא תנסה הירואין; באשר לסיגריות, הנזק נגרם בטווח הארוך, יש זמן רב "להתחרט" ולהפסיק, כך שקשה לי לסווג את הסיגריות כמשהו "קטלני", שצריך להשתמש בו במידה ובזהירות ואם תעשן סיגריה אחת יותר מדי אז אוי ואבוי, ולכן יש מקום להשאירן חוקיות ולהשאיר את ההירואין, שמנת יתר של כמה גרמים ממנו יכולה להרוג, מחוץ לחוק. שוב: אכן, יותר אנשים מתים מסיגריות, גם יחסית וגם אבסולוטית, אך למעשנים יש שנים על גבי שנים לעכל את זה ולהחליט. האם מכירת הירואין בבתי מרקחת תהפוך אותו לחומר לא מסוכן? אולי זה יוריד את גורם ההסתבכות עם החוק, ואולי הקונים לא יקבלו איידס מהמזרקים, אבל מה עם החומר עצמו, הוא לא יישאר קטלני? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
למעשני הסיגריות יש באמת הרבה זמן להתחרט ולהצטער, אבל להפסיק? שאל אותם. הרוב המכריע אינו מצליח להפסיק לעשן. מכירת הרואין באופן חוקי תהפוך אותו להרבה פחות מסוכן. הסיכוי למנת-יתר יפחת מאד. הסיכוי לאיידס וצהבת ירד לאפס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין. ההרואין כשלעצמו, במינון שאינו לתאלי, אינו גורם נזקים מצטברים למערכת העצבים? לכשתתפנה לכך, אשמח לשמוע משהו על הנזקים העשויים להיגרם מצריכה סדירה במינונים קטנים של סמים קלים וקשים. למשל בהשוואה לנזקים הידועים הנגרמים משתייה ועישון. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |