בתשובה לאסור לויתן, 28/10/06 21:03
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מדוע הגיוני שיש קשר? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
התכונתי כאן שהגיוני שיש חומר קריאה (שוב קצת מאולץ מדי, אה?). אבל לעניין, תחשוב פשוט על החויה- כשמתדחיינים, מחפשים תירוצים, לרוב בצורת משימות נוספות, שפתאום נראה הגיוני להתחיל (הן יכולות להיות מועילות בפני עצמן, רק לא באותו רגע לאותו אדם). מצד שני, אותו מצב עובדתי של עבודה סימולטנית על מספר משימות הוא אידאל של יעילות לפי אנשים מסויימים, ואני מניח שהוא אכן יכול להשיג תוצאות טובות. ובכן, אם יש לנו שני אנשים שעובדים על מספר משימות, ואחד הוא דחיין והשני יעיל, האם לא נראה לך טבעי, פשוט, לקרוא למה שמבדיל ביניהם חלוקת קשב? באמת, זאת לא חלוקה ממש סימולטנית של הקשב לגירויים שונים, אבל זה דורש יכולת "לשמור" על העניינים נפרדים, בלי "לאבד" אף אחד מהם, לזמן קצר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, מחפשים משימות? אז אצלי המשימה היא כנראה להעביר את החיים בבטלה אינטנסיבית ככל האפשר. כיף. מומלץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת הצעה יפה. קשה לי לקבל אותה, כי לפחות בחוויה האישית שלי דחיינות היא עניין נפשי ''עמוק'' ולא נושא קוגניטיבי, אבל מה אני מבין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר- גם אתה לא מחפש משימות? אתה יכול לתאר קצת יותר? "עמוק" כמו רגש למשל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפתיל הזה תגובה 356218 נתתי מספר תיאורים כאלה. אני מקווה שהם מתאימים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |