 |
יש הבדל בין "להבין מערכת מושגים תיאולוגית דרך פסיכולוגיה" (אף אחד לא עושה את זה, למיטב ידיעתי והיכרותי עם התחום) לבין "לבחון את התופעה הדתית במגוון כלים, שאחד מהם הוא הפסיכולוגי". דת ותיאולוגיה זה לא אותו דבר. תיאולוגיה זה אספקט *אחד* של הדת. אספקט שפותח על ידי הכנסייה הקתולית, ודתות רבות התקיימו בעבר ועדיין מתקיימות בלעדיו.
(גם אלוהות זה לא אותו דבר כמו "האמת המוחלטת", אבל לוויכוח הזה אני באמת לא נכנסת.)
זה *לא נכון* שהדתות המערביות אינן קיימות לשם השגת אושר. זה כן נכון שהן לא קיימות *רק* לשם השגת אושר. אמרתי בעבר, ואני חוזרת ואומרת, שלדעתי לא ניתן להסביר אף פרקטיקה דתית במונחים של משתנה אחד. אני מכניסה את האושר למשוואה. אני לא טוענת שהוא המשתנה היחיד, אבל כן טוענת שהוא מרכיב בסיסי והכרחי.
אם אנחנו באמת רוצים להבין מהי התופעה הדתית, אנחנו לא יכולים להתבונן רק באלמנט אחד שלה (מוסר) ולהתעלם מאלמנטים אחרים (רגש). מה לעשות, שהתופעה הדתית היא תופעה מורכבת, המוסר קשור ברגש, והרגש קשור בפעולה, והפעולה קשורה למוסר...
אני לא חלוקה עם תומר לגבי המדיטציה. חיפוש אחר קשר אינטימי עם המציאות הוא החוויה/הרגש. השלום שמתחיל בתוכי הוא הערך (או, אחד הערכים האפשריים) שנקשר לחוויה הזאת.
(אגב, התנדבתי מספר חודשים בבית תמחוי, ויש לי שתי חברות קרובות שהן נזירות קתוליות שעבדו במיסיון באפריקה עם חולי איידס. התשובה לשאלה שלך היא כן. הפעילות הזה תרמה לאושר שלנו, חיזקה את החוויה שלנו, והפכה אותנו לקצת יותר מסוגלות להתמודד עם אידיוטים שחותכים ברמזור. מחקר השוואתי בין קתולים לפרוטסטנטים באמת לא עשיתי, אבל אם אתה מעוניין, אני יכולה להפנות אותך להוגים של הכנסייה שעוסקים בשאלת האושר.)
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש