בתשובה לדנידין, 06/11/01 13:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מאנשים שעבדו במעברות, מתברר שאכן היו לא מעט מקרים בהם הזניחו משפחות את הילדים עד כדי סכנת חיים, בטענה שאם הילד ימות ''יעשו עוד אחד''. זאת, למרות תחינות ואזהרות של הרשויות. גישה כזו נפוצה יותר בתרבויות בהן ערכם של חיי אדם נמוך יותר באופן כללי (כמו חלק מן עולם המזרחי) ובמיוחד במשפחות מרובות ילדים. כמובן, הטענה היא סטטיסטית, לא אישית, הרי אני עצמי חצי תימני ומעולם לא שקלה אימי למוכרי לקרקס נודד, או לאשכנזים חו''ח (אך עדיין, חושד אני כי בגיל ההתבגרות שקלה היא לתרום את לשוני לבנק האיברים השכונתי, שדחה את ההצעה על הסף). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כחיקוי לדבר האמיתי, באפופידס הושתלו מספר זכרונות אותנטיים שנרכשו ממשקיעים שהסתבכו בנפילה הקודמת של הבורסה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא אותי ואת אחותי התאומה אמא שלי כל הזמן איימה למכור לאלטעזאכען. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |