 |
נדמה לי שמה שניסיתי להעביר לא הובן כראוי, כנראה באשמתי...
רציתי לומר כי אינני חושב שיש לצפירה משמעות אמיתית יחידה כלשהיא, אלא שאני מצאתי לצפירה משמעות שהיא נכונה (לפחות הייתה נכונה היום בבוקר) עבורי - וזאת בהחלט איננה אותה המשמעות שהוכתבה לי במשך שנים רבות כ"נכונה".
לא עמדתי בצפירה מתוך הבעת כבוד לזכר קורבנות השואה, ואינני רואה את הסיבה מדוע אם כן הייתי עושה זאת לה היה לכך ערך, אלא מתוך ניצול ההזדמנות לעשות עצירה במירוץ החיים והתבוננות שקטה על מכלול ההתנסויות שלי - היה לכך ערך מדיטטיבי במידה מסוימת.
למעשה, חשתי הרבה יותר טוב היום כאשר עמדתי לבדי בביתי מאשר שחשתי בכל אחד מימי השואה הקודמים אותם אני זוכר ואשר בהם הייתי מוקף בחברה אנושית כלשהיא... תמיד רדפה אותי התחושה שאני נמצא במעין מבחן של האבל שלי ושאני צריך להוכיח כל פעם מחדש את ה"נאמנות" שלי לזכר השואה, כאשר למעשה היה ברור לי עצמי שאין לכך כל ערך ממשי אם אין מאחורי זה חשיבה עצמאית, אלא רק התנהגות מוכתבת וממוכנת.
היום, הרגשתי לראשונה כי אינני צריך לזייף את התנהגותי כדי לעמוד בסטנדרט כלשהוא של החברה, ואני יכול לעשות כרצוני; העובדה שלבסוף עשיתי את מה שהותניתי חברתית לעשות נבעה מתוך תודעה ומתוך רצון לבחון את המעמד הזה באופן אינטימי יותר ועם משמעות עמוקה יותר - יכול להיות שאני אסיק כי יותר אינני מוכן לעמוד בצפירות כלשהן (כפי שמעיד על עצמו ניר יניב למטה... ד"א - מה תגובת החברה הקרובה לכך למעשך זה?), אך לפחות את זאת אני יודע - אינני מוכן לכופף את דעותיי ומעשיי ל"רוטינה" כזו או אחרת, משום שכמאמר הפרסומת (אם כי מנקודת מבט שונה לחלוטין) "שגרה זה רע" מן הטעם ששגרה הינה תחלופה לשקילה מחודשת ולבחינה של הרעיונות שעומדים מאחורי המעשים של כל אדם ואדם, וככזאת מנציחה שגיאות ועוולות ומנטרלת את היכולת לתקנן.
מקווה שהצלחתי להבהיר את עצמי קצת יותר טוב, גלעד
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש