בתשובה לאסף ארצי, 22/11/06 0:16
הפסיקה היא לפי לשון החוק 421025
סליחה, אבל חובת הרישום היא לפי סעיף 15 (2), כלומר חובת הרישום של נישואין הוא לפי פקודת הנישואין, שלא מזכירה כלל את רישומם של נישואין בחו"ל (אלא אם אתה טוען שבפקיד רישום הכוונה לכל פקיד רישום בעולם).
חובת הרישום וחובת ההודעה 421120
אני מפריד בין חובת הרישום לחובת ההודעה.
סעיף 15 מתייחס לחובת האזרח למסור מסמכים על פעולות רשמיות, למשל - נישואין שנרשמו לפי פקודת הנישואין והגירושין.
כלומר - מי שהתחתן חייב להודיע.
אבל גם מי שלא התחתן במדינת ישראל חייב להודיע, למרות שאין לו תעודת נישואין שנרשמה לפי פקודת הנישואין והגירושין. במקרה זה הוא יצרף להודעה תעודה ציבורית מתאימה.

חובת הרישום מוטלת על פקיד הרישום בסעיף 2. והחובה \ סמכות לדרוש ראיות מפורטת בסעיף 19.
חובת הרישום וחובת ההודעה 421160
על חובת ההודעה אין חולק, אבל חובת הרישום חלה רק אם אכן נשתנה מצבו של הנ"ל. ע"פ דיני מדינת ישראל מצבו לא השתנה, גם אם בקנדה הוא רשום כנשוי. ישנה כנסיה בארה"ב שנוהגת "להטביל לנצרות" גדולי עולם לאחר מותם, נניח שהחוק האמריקאי מאמץ את חוקי הכנסיה ומוציא מסמך שעל-פיו כל גדולי האומה הם כעת נוצרים, האם חלה על הפקיד חובה לשנות את דתם לאחר שתעודה זו מוצגת לו ?
חובת הרישום וחובת ההודעה 421185
אם איש ואשה, אזרחים ישראלים הרשומים בישראל כרווקים, היו מתחתנים בקנדה וחוזרים לארץ, האם פקיד הרישום היה צריך לשנות את מצבם האישי ל'נשואים'?
נראה לי שכן, ושבמקרה כזה גם לא תתעורר מחלוקת, למרות שהנישואים הם נישואים אזרחיים, שאינם נערכים בישראל.
כלומר - גם אם מצבו במדינת ישראל לא השתנה, אבל בקנדה הוא רשום כנשוי, פקיד הרישום יתחשב בכך.

ההבדל הוא, כמובן, שבמקרה זה התחתנו שניים שלא יכולים להתחתן בישראל, מפני שבישראל אין נישואים חד-מיניים.
אבל, בחוק הישראלי יש 'חור', שאותו ניצלו העותרים: הסמכות להוציא תעודות נישואין בישראל מסורה בידי 'הרשות הרושמת' המוגדרת בפקודת הנישואין והגרושין, אבל החוק לא מציין אילו תעודות נישואין ממדינות אחרות יוכרו ואילו לא.
אין בישראל חוק האומר שזוג חד-מיני לא יכול להיות נשוי. זהו המצב בפועל, מפני שהרשויות הרושמות לא יוציאו תעודת נישואין לזוג חד-מיני.

מנהל האוכלוסין טוען בעתירה (והשופט רובינשטיין מסכים אתו) טענה דומה לטענתך: 'לא קיימת במשפטנו תבנית משפטית מוכרת של נישואין בין בני זוג מאותו המין.' כלומר - רוח החוק מתייחסת לנישואין כקשר בין איש ואשה, ופקיד הרישום לא יכול לרשום שני גברים כנשואין כמו שאינו יכול לרשום מבוגר כילד. השופט ברק, ובעקבותיו שאר השופטים, קבעו שפקיד הרישום צריך לפעול כלשון החוק, ולא לפרש את רוח החוק.

הפסיקה היא בהתאם לחוק. החוק עצמו בעייתי, וחברי הכנסת חוששים\לא טורחים לתקן אותו.

------------
הערה - מה אם אחד מהם היה נשוי כבר, ובקנדה היו מתעלמים מכך ומוציאים לו תעודת נישואין?
במקרה זה שינוי הרישום סותר רישום אחר, ולכן פקיד הרישום צריך לסרב לשנות את הפרטים.
------------

לגבי דוגמת הכנסיה:
סעיף 19 ה. דן בשינוי הרישום ביזמת פקיד הרישום. אם פקיד הרישום קיבל תעודה ציבורית הסותרת את פרטי הרישום הוא צריך לתקן אותם. סעיף (ב) מסייג וקובע שלגבי לאום, דת, ומצב אישי לא יתקן פקיד הרישום מיזמתו ללא הסכמת מי שהפרט מתייחס אליו (או הוראת בית המשפט לענייני משפחה, לגבי המצב האישי).
כלומר - גם אם קיבל פקיד הרישום תעודה ציבורית שהומרה דתו של נפטר זה או אחר, הוא לא ישנה את רישומו.
חובת הרישום וחובת ההודעה 421190
המישפט שלך האומר שהחוק בעייתי וחברי הכנסת לא מתקנים אותו, מסביר הרבה מההתערבויות של בית המשפט העליון בדברים שלכאורה אינם שלו. בית המישפט דוחה פסקי דין וממליץ לכנסת לתקן את החוק. הכנסת אינה עושה את זה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים