בתשובה להאייל האלמוני, 11/12/06 20:20
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מה ז"א מי? מי שהחליט שהוא מכיר את מסעודה. הרבה פעמים הוא קולע בול, הרבה פעמים הוא מניפולטיבי, ציני וזול, והרבה פעמים הוא משעמם. לגבי "לקח לעצמו את הזכות מה הציבור רוצה/צריך" - התחלתי לכתוב שאני מסכימה איתך ושאף אחד לא נתן לו את הזכות הזו. ואז נזכרתי בסעיף 4 בחוק רשות השידור1, כמו גם בסעיף 5 ב' סעיף קטן 6 בחוק הרשות השנייה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם הבנתי נכון, מדובר בשני החוקים על ביטוי "מגוון השקפות ודעות" ועל שידור "אינפורמציה מהימנה". האם זה אומר שהטלויזיה צריכה לגרום לקתרזיס רגשי אצל צופיה? אני לא חושב שזו פרשנות סבירה לחוק. אין שם אף מילה על הרגשות שראוי לעורר אצל הצופים. החוק משתמש באופן ברור במונחים רציונליים ("השקפות", "דעות", "אינפורמציה"). סביר שיצירת קתרזיס מצוינת לרייטינג ולמפרסמים. היא גם פוגעת באיכות הדיון הציבורי, מפני שרגשות חזקים לא ממש מאפשרים לצופה לעבד אינפורמציה מורכבת. האם הציבור רוצה קתרזיס רגשי, או פרשנות אינטליגנטית? כמובן שאין לי מושג, אבל הטענה שלי היא לא שאסור לעורר רגשות חזקים אצל הצופים, אלא שהרגש צריך לסייע להעברת אינפורמציה כלשהי. אם יש דרמה, היא איננה צריכה להיות מטרה כשלעצמה, אלא כלי ליצירת תובנות, כמו אצל מחזאי טוב. כשיש דרמה ואין תובנה, מקבלים אסקפיזם טהור - שאין טעם להאדיר אותו ולומר שהוא תשובה לרחשי ליבו של הקהל. זה פשוט אסקפיזם, בין אם מדובר בשידור חי מתמשך של לכידתו של בני סלע, או באופרת סבון. זהו ז'אנר מכובד, אבל הוא לא דומה כל כך למטרות שמזכיר החוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אין שם אף מילה על הרגשות שראוי לעורר אצל הצופים''. לא לעורר - לבטא. וכשמדובר ברגשות אלימים, ביטוים בתקשורת מביא ומחיש את הקתרזיס. לא נראה לי שמנסחי החוק חשבו על נקודות ההבדל בין אמנות גבוהה לבין אסקפיזם כשניסחו את הסעיף הספציפי הזה. בכל אופן, אני מקווה שמובן לך שאני לא כאן על תקן עוזרת אלכס גלעדי. אני מתארת את הגיון הפעולה של הדברים (עד כמה שאני מבינה אותם), ואתה מוזמן להתווכח על תוכנם עם בעלי הדבר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |