בתשובה לחנן, 02/05/00 18:42
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אינני בא לשפוט את אלו שאינם עומדים. אני עמדתי לבדי וזה מספר שנים שאיני שייך לשום "מסגרת מחייבת" אבל גם אז עמדתי בשביל עצמי. כילד שאלתי "למה? מה פתאום?" (וזו אחת ממטרות הצפירה כמו סדר פסח שמעורר את הילדים לשאול "מה נשתנה?") תשובתם של הורי היתה: "פשוט תחשוב, על שני הסבים שלך ועל דוד שלא הכרת". אז גם בבית-ספר חשבתי על סבא. אחר-כך חשבתי על עוד דברים: על האנשים שבאו מ"שם" על החיים שלהם היום. על כל מה שנבנה כאן על-ידי אותם אנשים זמן קצר כל-כך אחרי הטראומה. בזמן הזה אני מהרהר בתוכניות ששודרו בטלויזיה (ובשנים האחרונות יש הרבה מאד תוכניות מעניינות בערוצים השונים. למשל "קאפו" ששודר אתמול ב"עובדה" ). הצפירה חשובה לי אישית ביום הזה. זו המצאה גאונית שמאפשרת לכל אדם להרהר בשקט ולהדגיש שהקיום כאן הוא לא מובן מאליו. אינני דורש מאדם שיעמוד בביתו אם אינו חש בצורך. חבל שיש אנשים שלא חשים בצורך לעצור. אולי זו הדחקה. אני שמח שיש שקט (והטון של הצפירה הוא שקט) שמאפשר התייחדות. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |