 |
בעניין הערך האבולוציוני של האבל, להווה ידוע לך, יא דוקיניסט-נטול-שאר-רוח-(או בכלל רוח)-שכמוך, שגם חיות מתאבלות. ולא נראה לי שזה כדי לקבע בזכרונן את חוכמת הנפטר. וחוץ מזה, למה מתאבלים בד"כ על מות צעיר יותר מאשר על מות זקן, למרות שהזקן בד"כ יודע יותר מהצעיר?
אבל אם אתה מתעקש למצוא ערך אבולוציוני, אז שני הסנט שלי הם:
א. מוות הוא /ה/איום על הישרדות. וכשמישהו מת זה מעלה בלב הסובבים אותו חשד-מה שיש סכנה (נמוכה אומנם אבל בכל זאת) שיום אחד זה יקרה גם להם. (דהיינו: לא על המת אנחנו מתאבלים אלא על עצמנו).
ב. העובדה שהאבל בד"כ כבד יותר כשמדובר באדם קרוב היא אולי מפני שהמוות מהווה הפרה של הסדר הקיים בחיים הנוכחיים, דבר המעורר חשש מפני העתיד הלא-ברור. (מי יאכיל אותי עכשיו, שאלה מיצי בליבה בעודה מוחה פירור ויסקס אחרון מקצה שפמה).
ושמחה על מות אוייב (ולא חשוב כמה ידע לקח איתו המנוול לקברו) היא -שוב- כי זו הפרה של הסדר הקיים, כאשר כאן זה מעורר תקווה לעתיד טוב יותר.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש