בתשובה לאלון עמית, 05/01/07 1:21
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תמיד הנחתי שזה קשור לגיל הממוצע של הקהל (בקונצרטים של מוזיקה בת זמננו - בפעמים האחרונות שהייתי, שזה מזמן - משתעלים הרבה פחות. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הגיל הוא בוודאי תנאי הכרחי; מה שאני לא מבין זה למה הוא מספיק. לפעמים אתה יושב באולם עשרים דקות עד שהקונצרט מתחיל, ובזמן הזה יש רחש ומלמולים אבל כמעט ואין שיעולים. רק מתחילה המוסיקה, ועל כולם שורה לפתע רוח שחפנית קולקטיווית בלתי-מוסברת. החשד שלי: האשם הוא בכרוז המתרה בקהל להשתעל *רק* בהפסקות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נוטה להסכים, אבל ייתכן שיש אפקט נוסף: ההתפעמות מהמוזיקה גורמת לאנשים לנשום בצורה שונה מהרגיל. מעניין אם זה נבדק. ___________ בפעם האחרונה שסבלתי משיעול, ההתקפים היו באים לפני השינה, כהייתי לחוץ מזה שהם יגיעו ולא יניחו לי להירדם. זה לא היה קשור לשינוי תנוחת הגוף, כי באותה תקופה הייתי חולה ושכבתי במיטה גם בשעות היום. הבעיה נפתרה רק עם כדורי שינה, מה שמעלה אצלי את הרעיון שאולי כדאי לקחת כאלה גם לפני הליכה לקונצרט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואולי לא הנשימה השונה, או כן הנשימה השונה אבל לא בגלל התפעמות מהמוזיקה, אלא בגלל הכורח להיות בשקט בזמן הנגינה עצמה (בפרט, לא לדבר, מה שמסביר את ההבדל שמתאר אלון). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |