בתשובה לtrilliane גילתה את הכתבה באיחור, 03/01/07 6:04
428067
מסקרן אותי עניין הפרש האוקטבה לפי עוצמת הנשיפה. נניח שאת סותמת את כל החורים ומנגנת את הדו הנמוך. ואז את מגבירה *בהדרגה* את עוצמת הנשיפה. מה יקרה? האם הצליל יישאר אותו דבר ואז פתאום יקפוץ אוקטבה?

(חלילנים אחרים מוזמנים גם לענות, כמובן.)
שאלה מעניינת 428080
נדמה לי שמעולם לא ניסיתי. באופן עקרוני, עם הגברת הנשיפה הצליל יישמע חזק יותר (מטבע הדברים...) עד נקודת "פריצה" מסויימת, שבה לחץ האוויר כבר יהיה חזק מדי מכדי לייצר דו נמוך‏1, אבל אני לא בטוחה שיתקבל מייד הדו באוקטבה מעל. נראה לי הגיוני יותר שיהיו כל מיני צלילים צורמניים בדרך, עד שהצליל "יתבסס" על דו. למען האמת, גם דו (של אוקטבה שניה) שמופק בדרך כזו, לא יהיה נקי, ולכן האצבוע הרשמי שלו שונה‏2.

זו תיאוריה שמסקרן אותי מאד לבדוק, אני מבטיחה לנסות ולדווח (גיליתי את ההודעה רק עכשיו, והשעה אינה יאה לנסיון).

1 הצלילים הנמוכים מחייבים נשיפה מתונה יותר, בפרט הדו הנמוך, שהוא הקשה ביותר. נדרשת מיומנות טכנית גבוהה יותר כדי להפיק אותם, ובעיקר אם רוצים לנגן פורטה, כי הם עלולים "לברוח".

2 זה גם אצבוע נוח יותר, וקל יותר להפיק את הצליל באמצעותו (לא צריך לנשוף חזק במיוחד, האצבוע עצמו מספק את רוב העבודה, במקרה הזה).

נ.ב. עוף-טופיקי
הערב חזרתי מצפיה שניה בהצגה "שלמה המלך ושלמי הסנדלר". אני זוכרת לטובה את הכתבה שלך (עליה אף הגבתי באריכות בשעתו). דעתי לא השתנה בהרבה, וגם שנה(+) לא הצליחה לחבב עלי יותר את העיבודים של רכטר על פני אלה של אריה לבנון... דבר אחד לטובה: המחליפות של מירי מסיקה ושל גלית גיאת הרבה פחות מנייריסטיות מהן. השחקנית בתפקיד נעמה היתה הרבה פחות פרחולה צפצפנית, והפכה את הצפיה לנעימה בהרבה לטעמי.
ולאחר שבדקתי בחלילי 428461
יש מעבר צורמני כלשהו בין הדו הנמוך לדו באוקטבה מעליו (שהוא בעצמו, כאמור, מהדהד קצת מוזר ולא נקי) אבל הוא מעבר קצר מאד, כמעט מיידי, ולא הצלחתי לאבחן מה בדיוק קורה שם באמצע.

אגב, בדקתי שוב כמה צלילי עיליים אני מצליחה לעורר מדו נמוך, והגעתי עד לחמישי (סול באוקטבה שלישית). כלומר:
(דו)-דו-סול-דו-מי-סול.

יש הסבר ממצה בוקיפדיה: צליל עילי [ויקיפדיה]

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים