בתשובה לשוקי שמאל, 07/01/07 11:02
 |
|
 |
||
|
||||
 |
2) אוגדה צהלית היא דוויזיה בעולם. גיס צהלי הוא קורפוס בעולם או ארמיה בצבא המצרי. 3) לצבא סדיר יש הרבה בעיות במלחמה בעצימות נמוכה. לא רק האמרקאים בויאטנם. גם הצבא הבריטי המקצועי באירלנד, הצבא הסוביטי (הלא מערבי ולכן פחות מוגבל מבחינה הומניטרית) באפגניסטן. שלא לדבר על התקופה של לפני היות שקולי דעת הקהל מרכזים כמו נפוליאון בספרד או אפילו חניבעל מול פביוס. אי אפשר לבטל דפוס חוזר כזה כבעיה של צבא גדול מדי/לא מקצועי. החזבאלה לא הוציא פעולות התקפיות כי הוא לא התכון לפתוח במלחמה (לפי דברי נסראלה עצמו) וכשמצא עצמו במלחמה הוא היה בצד המגן והיוזמה היתה כולה בידי ישראל. וביחסי הכוחות בין ישראל לחזבאלה אין לו אפשרות לתקוף אלא רק לבצע קרב השהיה. 4) חוסר כסף. הצבא עשה את שיקול הדעת שלו וקיצץ באימונים כדי להעדיף רכש או תנאים לאנשי קבע מתוך הנחה שלא תהיה מלחמה בקרוב. הבעיה היא שבמזרח התיכון מצב גאופוליטי יכול להשתנות מהיום להיום והזנחה רבת שנים לוקח זמן לתקן. באופן עקרוני אני לא רואה בעיה של אי התאמת צבא מילואים (מאומן) למלחמה מודרנית. הבעיה הישראלית היא של חלוקת נטל לא שווה שפוגעת במוטיוציה לאורך זמן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
3) הבעיות שאתה מדבר עליהן הן בעיות של ציפיות. אנשי ה"אם יש צה"ל, יופע מייד" מצפים שצה"ל יפתור להם את כל מה שמפריע לביאת המשיח. יש הבדל בין מי שמצפה שצה"ל יכריע צבאית את החיזבאללה לבין מי שמצפה שצה"ל יהפוך את החיזבאללה לאויר דק. ברמה הצבאית, לוחמת גרילה מבליטה את היתרונות של צבא סדיר: עקרון הפעולה של צבאות הוא הפעלת עודף כח גדול להשגת המשימות שלו. במאבק מול כח צבאי בסד"ג דומה, היתרון הזה נעלם. דוקא מול כוחות קטנים ולא סדירים, יתרון הכוח הוא מוחשי. גרילה יכולה להטריד ולהתיש אותך צבאית או פוליטית, אך היא לעולם אינה יכולה להכריע אותך. כדי לא להכנס לכל הדוגמאות, אביא את הדוגמה הקלאסית: במלה"ע ה-II כל פעולות הפרטיזנקה למיניהן לא הביאו לשום השפעה של ממש על הפעילות הצבאית הגרמנית. (חניבעל הוכרע לא ע"י ההטרדה של פאביוס אלא בגלל חוסר יכולתו לנהל מלחמת מצור ובגלל שצבאות רומאיים גדולים הצליחו לנצח את הבסיס הקרתגני בספרד ואת התגבורות שניסו לשלוח משם. כל השריפות של פאביוס לא הוציאו את חניבעל מאיטליה. רק הנחיתה של סקיפיו באפריקה עשתה זאת). 4) אבל "חלוקת הנטל" היא טיעון שלי. העובדה שגם במצב של גיוס אוניברסלי לכאורה הגענו לטענות של "חלוקת הנטל" מסייעת לטיעון שאי אפשר להמשיך עוד במצב הקיים. חלוקת נטל לא שווה היא אינהרנטית בדוקטרינה: יש עדיפות שונה בין מילואים של חייל שלישות או מודיעין בש"ג של אפרת לבין מילואים של תרגיל שריון גדודי. עצם השימוש בטענת "חלוקת הנטל" מוכיחה שיש בעיה בשיטה הקיימת. חלק מן הבעיה (המועצם דוקא בלוחמה זעירה) הוא שאי אפשר עוד להסתפק באימונים של חודש בשנה. איש המילואים המתאמן פעם בשנה אינו יכול יותר להחליף את החייל המקצועי הכשיר והמאומן במשך כל השנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גרילה יכולה להתיש צבא אבל צבא לא יכול לחסל גרילה חכמה. לכן הגרילה תתיש בסופו של דבר את הצבא (או האומה). צבא קטן לא יוכל לרכז מספיק כוחות בזירה אחת כדי להיות ביתרון כוח משמעותי מול חיזבאלה, במיוחד כשהוא עסוק בעוד כמה זירות (שטחים גולן). ובסופו של דבר גם צבא סדיר שעסוק כול הזמן בשטחים ולא מתאמן לא יהיה צבא יעיל כמו שהוכח במלחמה האחרונה. אפשר למצוא דרכים (כלכליות) כדי לפצות על אי השוויון בנטל ודנו בכך מספיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איש מילואים בגילאים 21-33 שמתאמן פעם בשנה, יכול לבצע את רוב העיסוקים הצבאיים בדרך טובה. יש יתרונות לסדירים אך יש יתרונות גם למילואים. האנשים מנוסים הרבה יותר, משוחררים מרוב "השטויות" והפוליטיקות של צה"ל, צריך לחשוב לפני שמחלקים להם פקודות כי הם יתווכחו אם פקודה לא תראה להם הגיונית. היתרון העיקרי שלהם הוא שצריך להתנהל באופן שקול כדי לא לחטוף אחרי שישתחררו. תחושת הכוח של הפיקוד שחיילים הם פיונים ויעשו כל דבר בלי להתווכח, איננה טובה. אני מכיר את הסיסמאות שצבא איננו מועדון ויכוחים ואינו יכול לסבול שהפקודות לא יתבצעו מיד. אבל אני גם יודע שרע מאד לצבא להתנהל על פי פקודות חפוזות ולא שקולות. אחת הסיבות העיקריות שהיו מוציאים מילואים מתעסוקות בשטחים, היתה שמילואים מדברים ואוהבים שיתיעצו אים לפני מתן פקודה. הרבה פעמים קציני מילואים יותר חכמים ובשלים מקציני הקבע שמנהלים אותם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |