בתשובה לד''ר הושע אבינתן, 10/11/01 19:16
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הושע, אני שמח לראות את תגובתך בדיון. חששתי כי זה, בא על סיומו, ואם לא כך, אשמח להעמיד אותך על טעותך, או לעמוד על טעותי ולהחכים. אני חושב שהבנתי מהו אחד החילוקים הבסיסיים ביני לבינך, אתה מאמין כי יש תכנון וכוונה, כמו גם קידוד גנטי לכל פעולה ו"תפקוד תאים" (ציטוט מתגובתך). למעשה (לדעתי), הדבר *אינו* כך, הגנטיקה רק מכינה את הבמה, השחקנים (התאים) כבר "בוחרים" את פעילותם בעצמם. גן המגדיל את המח, יגדיל את הפוטנציאל של תאים להסתדר במערכים חיוניים ותבוניים. ההוכחה הטובה ביותר לדבריי היא שלא די בכל הגנים בגנום האנושי כדי לקודד את מילארדי הקישורים העצביים במוח האדם. המסקנה המתבקשת (ולא רק שלי, של הקונצנזוס המדעי) היא שהגנום אינו מקודד מידע זה, אלא רק את קוי המתאר של איזורי המח באמצעות גרדיאנטים של חומרים מושכים\דוחים (בד"כ חלבונים). לדעתי, הגיע הזמן שתזנח את טיעונך הכ"כ שחוק בדבר כמה החיים מסובכים ועד כמה זה הוכחה לאי האקראיות שבהיווצרותם. זו לא הוכחה, זו התרשמות אמוציונלית בלבד... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם השחקנים בוחרים בעצמם את תפקידם באקראי איך הם עושים זאת כל כך "טוב"? התאמה מלאה בין וכו". הרי קימים אין סוף אפשרויות חלופיות ללא התאמה. הרעיון מאד מענין אבל מסבך עוד יותר. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |