בתשובה לאור, 10/11/01 23:15
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אחד הקסמים האלתרמניים הוא הפיכת הדבר לנושן. אתה גם חווה בהווה, אך גם חש שהדבר הינו משכבר, איזה זכר ישן. כאילו היה משכבר הימים, דבר המבטא קרבה או חזרה לשורש איזו הוויה קרובה לך שהיתה תמיד שם, אך אתה זנחת אותה (לשווא..). אלתרמן מפצל את הזמן. אשר להבחנה בפרטים חרף מעורפלות, הרי רכיב כלשהו עשוי לאפיין את הדמות במרחב תחושותיך, אף בדיעבד, ומדובר באיפיון שההתקרבות אליו הינה דרך איפיון ויזואלי. אף המרחב מתפצל כאן. מרחב אישי אך גם ממרחב מיתי קסום - הממשות שמאחורי הדברים - תוך פיצול אך גם שילוב במרחב הפיזי הממשי. אלה נעשים שלובים זה בזה, מתוך פיצולם המובחן,כשהשילוב המובחן הזה הופך לממשות עמוקה/תלת מימדית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אבל סבורני כי עדיף לראות את הקסם האלרמני כהופך ישן לחדש ולא חדש לישן. זוהי התכונה הבולטת והמרכזית של כוכבים בחוץ. אלרתמן מבצע הזרה של הבנאלי וכן הלאה וכן הלאה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. מאוד התרגשתי. אין צורך בתשובה. ומכיוון שאין צורך בתשובה: הליקון מארגנים סדנת שירה. בסדנה מקום לארבעה עשר משוררים מתחילים, כולם מגובים במילגה מלאה. בתי התמודדה, אחת מתוך אלף. והיא זכתה! שוב, סיפרתי מכיוון שאין צורך בתשובה. בקיבוץ שלי לא סיפרתי לאיש (חשש מעין הרע, מה לעשות, פרימיטיבית). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |