בתשובה לאי ים, 17/01/07 10:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
שמת לב שבתגובה שלי הנגדתי בפירוש בין טונליות לבין הטעמה? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אפרופו, מהו זה שיוצר את ההבדל הצלילי בין סיום משפט, נאמר, לבין המלים במהלכו? (חשבתי, למשל, על ההבדל בין דיבור "מחשבי" לדיבור רגיל. נניח כמו המענה הקולי ב-144 שנותן לך את מס' הטלפון, כך שגם הספרה האחרונה נשמעת כאילו אמור להיות לה המשך). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, שינויי גובה צליל, שמוכרים ונחקרים על-ידי בלשנים. פעם באיזו תוכנית טלוויזיה ראיינו אדם שמוחו נפגע בנקודה מסוימת, ובדיוק התפקוד הזה חסר לו. הוא נשמע חסר רגש לחלוטין. ומה שאתה אומר על המענה הקולי מעלה רעיון מעניין - הם יכולים להקליט את הקריינית אומרת כל ספרה פעמיים - פעם אחת כאמצעית, ופעם שנייה כסופית. גם זה לא ייתן חיקוי מוצלח לדיבור אנושי, שנדמה לי שנוטה לשנות את הגובה בכל ספרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו, שבכל זאת יש כאן משהו מוזר, אני חושבת על מלים בנות הברה אחת, למשל ''שתיים'', שממש לא ברור לי איך מרגישים בזה. וזה אותו דבר, בעצם, עם סימן שאלה או סימן קריאה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''שתיים'' זו הברה עם דיפתונג, וכבר יש שם קצת מקום לשחק במנגינה. ''שש'' הוא דוגמה יותר מעניינת. בכל מקרה, שינוי הגובה הוא לא רק בתוך המילה, אלא גם ביחס להברות שלפניה ואחריה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל לא תמיד יש הברות לפני ואחרי. המלה ''מה'', למשל... | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |