בתשובה לעומר גולדמן, 18/01/07 21:27
הפתרון הרבה יותר פשוט, והרבה פחות פסיכולוגיסטי. 429581
סיכום חילופי הדברים ביננו עד כאן הוא כזה:
1. אתה הודעת שאתה מצפה למחוות נוספות מצידה של ישראל. אני טענתי שאספקת משאבים ושרותים בסיסיים ע"י ישראל היא מחווה מספיקה. ענית שישראל מחוייבת לספק שרותים אלה ככח כובש, ולכן אין לראות באספקתם מחווה. לכך השבתי שמאחר שישראל אינה שולטת ואינה מקיימת מערכת שלטונית בפועל היא אינה כובשת בפועל, גם אם פורמלית זה המצב.
אני חושב שמיצינו עניין זה. מאחר שהווכוח ביננו ממוקד בסוגיית רצונה הטוב של ישראל, יתכן שהיית יכול לטעון שישראל אינה מספקת שרותים מתוך טוב לב, אלא בגלל לחץ בינלאומי. הטיעונים האחרונים שלך, בדבר חולשת הרשות אינם רלוונטיים לנקודת מחלוקת זאת.

2. אני מחיתי כנגד גילויים של שנאה והשתוללות מיליטריסטית בפרהסיה הפלסטינאית בהנחיית שילטונות הרשות, ניסית לאזן גילויים אלה באותה מלה גסה שנאמרה בחברון. לטעמי טיעון זה לוקה בחוסר יושר אינטלקטואלי בלשון המעטה שבהמעטה. (רמז: פשוט שאלה של מידתיות)

הייתי מסכם את עמדתי כך:
ישראל חזקה מבחינה צבאית לאין שיעור מהרשות, ובנוסף הרשות אינה יכולה להתקיים (ואני מתכוון לקיום פיזי של התושבים עצמם) ללא תמיכה ישראלית.
במצב זה הרשות מרשה לעצמה לקיים תרבות של טרור והסתה נגד ישראל, הופכת כאלה שרוצחים יהודים ללא אבחנה לגיבורים לאומיים ומגדירה לעצמה את חיסולה של ישראל כמטרה מדינית רשמית.
מצב עניינים זה נמשך שנים, וישראל ממשיכה לתמוך ולקיים את הרשות.
אם התנהלות מאופקת זאת של ישראל אינה הפגנה של רצון טוב לשלום אינני יודע רצון טוב מהו. (כמובן אפשר תמיד לדרוש עוד ועוד.)
הפתרון הרבה יותר פשוט, והרבה פחות פסיכולוגיסטי. 429587
אז ככה:

1. אני לא מדבר על מחוות. ההתנתקות הייתה מחווה, היא לא הובילה לשום מקום טוב...
יש הבדל בין הפגנת רצון לשלום ובין מחוות. ההתנהגות הנוכחית של ממשלת ישראל משדרת שהיא מעוניינת להחזיק בשטחים עוד הרבה מאוד זמן. סדר שבלתי אפשרי אם היא באמת רוצה שלום.

1*. לעניין התשתיות, שאין לו קשר להפסקת הבניה בהתנחלויות, זו לא מחווה. עובדתית, אין לפלסטינים דרך להשיג חשמל מים וכד' בלי ישראל וישראל היא זו שיצרה את המצב הזה. מכאן נובע...
חוץ מזה יש לציין את העובדה שאם הצד השני לא רואה את ה"מחווה" ככזו, זאת לא מחווה.

2. האמת היא שזה ממש לא משנה. אתה צודק בכך שכפי הנראה היום אין ברשות מי שיעשה שלום עם ישראל (ויצליח ללהשיג מימוש שלו מצד הפלסטינים...) אבל זה לא תירוץ לכך שישראל מראה רצון להמשיך להחזיק בשטחים גם הלאה.
אני מצטרף למחאה שלך נגד הפגנות מיליטריסטיות.

לסיכום:
ישראל לא רוצה שלום אמיתי, היא אומרת שכן אבל "בוקרה פל משמש". גם הפלסטינים בשלטון לא רוצים שלום אבל ישראל היא היחידה שיכולה לפעול ולכפות חוק על אזרחיה. (וגם אם לא, אין זה משנה...)
הרשות, או מה שנשאר ממנה, רוצה להתקיים ללא תמיכת ישראל ולכן אין לישראל זכות להשתמש בתירוץ של "עזרה לפלסטינים", להמשיך להחזיק בשטח ולעשות בו כבתוך שלה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים