בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ', 22/01/07 12:21
אחד הלך, נשארו עוד שניים. 429984
לי זה נראה הרבה יותר קיצוני. קשה לי להאמין שהייתי מסגירה את עצמי.
אחד הלך, נשארו עוד שניים. 429988
למה לא? נניח שמנסיון העבר עם קבוצת הטרור הזו ידוע שהיא עומדת בהתחייבויות שלה ולכן די בטוח שתשחרר את הילדים. למה לא להסכים?

ואם יראו לך תצלום וידאו של הילדים כך שאת "רואה אותם בעינייך", אז תשני את דעתך?
אחד הלך, נשארו עוד שניים. 429990
לא מדובר בחשש שלא ישחררו את הילדים. הייתי מפחדת מעינויים.
אחד הלך, נשארו עוד שניים. 429996
ואם הטרוריסטים מסתפקים בכך שגוויתך תימסר לידיהם, ולפנייך כוס רעל שאינו גורם כל כאב או אי נוחות (כוס חלב, למשל :-))?
אחד הלך, נשארו עוד שניים. 430000
זה כבר עניין אחר. סביר שהייתי מסכימה, בתנאי שזה יהיה קפה בחלב.:)
אחד הלך, נשארו עוד שניים. 430010
אז חזרה לתמיהה המקורית שלי: למה חשוב ה"לראות בעיניים"?
אחד הלך, נשארו עוד שניים. 430018
''לראות בעיניים'' זה לראות מקרוב. לחוש באיזה אופן. זה גם לראות אותו מת, בדוגמא הראשונה, ואת עצמי הורגת אותו. ילדים שאינני רואה - או שאני רואה בווידאו - זה לא באמת לחוש מבחינתי. וכיוון שמראש הסברתי שלא מדובר כאן במניעים רציונליים, התחושות משחקות משחק רציני מאוד.
אגב, לו היית מציב ילד אחד מולי, במסגרת דוגמת המחבלים, סביר שהייתי שוקלת יותר.
אחד הלך, נשארו עוד שניים. 430040
אני לא מבקש רציונליות, ובכל זאת תוהה על הצורה שבה הרגשות פועלים כאן.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים