בתשובה לגיל לדרמן, 03/05/00 21:42
 |
|
 |
||
|
||||
 |
למה, כאדם חילוני, בחרת ליצג את הדת? היצוג שלך אינו מכעיס* מכיון שנראה שבאמת ניסית ליצג אותה בהגינות אבל הוא שגוי לחלוטין. נתחיל מזה שאין שחור או לבן, יש גם אפור. אם י.לאו הוא אדם מאמין זה כבר עדיף על הקיצוניים האחרים שמוצאים כאן. בדיון אחר בפורום הועלתה השאלה בעניין הריגת חיות לשם אכילה. מנקודת מבט חילונית אין הצדק להרג הזה ובכל זאת אין לצפות שאדם חילוני יפסיק לאכול בשר בגלל שזה אינו מוסרי. יש גבול ליכולתו של האדם להתגבר על יצרו, על אחת כמה וכמה אם הוא לא חונך לכך. אם הייתי נולד חילוני, אף אם השקפת עולמי היתה דומה לזו שעכשיו אני בספק גדול אם הייתי חוזר בתשובה. לא בלי משהו שיערער את שיגרת היום יום שלי. היהדות היא בראש ובראשונה אמונה, לאו דווקא קיום המצוות. בעניין הריבונות בארץ ישראל, יש בזה מחלוקות. כאדם דתי אני מאמין שגם אם הרבונות היא לא דתית היא בכל זאת משהו מאוד חשוב ויקר. *משפט אחד כן מאוד מכעיס והוא מערער את הנחתי שניסית ליצג את הדת בהגינות מסוימת. "...אחדות של מחללי שבת אינה טובה במאום ממלחמת אחים של כופרים שכאלו." מה לעזאזל גרם לך להוציא דברי בלע מתועבים שכאלה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, בחרתי להביא את נקודת ההשקפה הדתית משום שיש מעט מאוד שניתן לומר על הדת מנקודת מבט חילונית - לפחות בכל מה שנוגע למהות הבסיסית שלה. אני אינני מקבל כמובן מאליו את העיקרון ש"אין הצדק" להרג חיות לשם אכילה, ובנוסף - השאלה היא בסוף מה עושה האדם, ולא האם יש "הצדק" לכך. האדם האוכל בשר רוצה בכך יותר מאשר לשמור על החיות בחיים. מהמעט שקראתי על היהדות, אינני יכול להסכים לכך שהיהדות היא אמונה. הנוצרים והמוסלמים מאמינים גם הם באותו האל, ויש גישות אשר גורסות כי אף עובדי האלילים עובדים בסופו של דבר את האל (משום שלא ניתן לעבוד את אשר איננו). בוודאי שההכרה שהאל קיים לכשעצמה איננה היהדות - היו שונאי ישראל וכופרים גמורים לאורך הדורות אשר "הכירו" בקיום האל. לגבי הריבונות, אתה בעצם מחדד את עמדתי. לא טענתי שהריבונות איננה דבר חשוב ויקר. ישנם דברים חשובים ויקרים אשר אינם נובעים מהדת, ו"הריבונות על ארץ ישראל" יכולה להיות אחד מהם לגבי פלוני. אולם מה בכך? שנינו מסכימים שאין לכך כל חשיבות -דתית-. גם לשכב עם חצי מאוכלוסיית הדוגמניות בארץ הקודש נשמע לי דבר חשוב ויקר מאין כמוהו, אבל אני לא טוען שהיהדות מספקת את הצידוק לכך, אלא שרצוני הפרטי ומאווי האישיים מהווים את הצידוק לכך. לגבי המשפט שמכעיס אותך - אני בחנתי את העניין מנקודת המבט הדתית גרידא. מבחינה דתית בלבד, אין כל הבדל בין אחדות של כופרים לבין חוסר אחדות של כופרים. אין כל חשיבות דתית לא לאחד ולא לאחר. אולי מבחינה מוסרית יש הבדל, מנקודת מבט הומנית או אסתטית - אולם לא תוכל לטעון שיש איזו שהיא חשיבות דתית באחדות חברתית של כופרים, אשר עולה על החשיבות הדתית שקיימת בחסרון של אחדות זו. החשיבות הדתית של כל מצב או מעשה נובעת מכוונת האדם לשם שמיים - משעה שאין כל כוונה שכזו, אין חשיבות דתית לא למעשים ולמצבים הנפשעים, ואף לא לנעלים ביותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, ניתן מעט מאוד לומר על הדת מנוקדת מבט חילונית וכאדם חילוני נקודת מבטך חילונית. תסכים איתי שלא עצם עשייתם של דברים נותנת להם הכשר. בדברי התכוונתי שאין להאשים את האדם בכך שהוא רוצה לאכול בשר ולכן גם אין לצפות ממנו שיפסיק. היהדות אינה רק אמונה אך זהו עיקרה. אחד העיקרים הוא האמונה באל אחד ולכן הנצרות היא ע''ז אך האיסלם לא. כנראה שלא הבהרתי את דבריי. לפי דעתי יש חשיבות רבה לריבונות בא''י, גם דתית. יש חשיבות גדולה יותר למדינת הלכה מרצון כל היושבים בה ללא יוצא מן הכלל. בתגובתך הקודמת דיברת על מלחמה, על הרג. אלו דברים מתועבים. אחדות של כל קבוצה חשובה כל עוד אינה משמשת אותה כנשק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתך, כאדם מאמין, אין גבול ברור בין השחור ללבן. יתכן שאתה צודק, יתכן שאתה מכיר את נפש האדם טוב ממני. אך מנקודת המבט שלי, אני רואה גבול ברור מאוד שעובר בין חילוניות גמורה לתאיזם במסווה או שלא במסווה - האמונה. אין לי ספק, החילונים האמיתיים נמצאים עוד במיעוט ע"פ הגבול שקבעתי, מאחר ורבים שמגדירים עצמם כחילונים עוד מאמינים לסיפורי הסבתא (בלי ציניות, באמת סיפורים שהם שמעו מסבתא שלהם) שהלעיטו אותם בהם מגיל צעיר, או אולי מתוך רצון פרוידיאני להאמין באיזה הורה ארטילאי שמשגיח עליהם, אין לי מושג. אבל אותם חילונים להגדרת עצמם, כמו האדון מלמעלה ששמו נשכח ממני אשר הרבה להתרעם על דברי ודברי אחרים, אינם באמת חילונים, אלא מסורתיים עם משבר זהות. אני, אישית, לא מאמין בכלום. לא באלוהי ישראל, לא בגורל, לא בזאוס וידידיו החביבים ולא בממבו ג'מבו (האל מקונגו?) הגדול והכל יכול. מבחינתי, כל אדם שמאמין בהשגחה עליונה, שחושש לאכול חס וחלילה איזה פיתה אסורה בפסח פן יפגע בו ברק (וזה לא משנה אם הוא אכל אותה בסוף או לא), הוא דתי, ולא מעניין אותי איך הוא יגדיר את עצמו. לכן, אני יכול להגיד בכנות, אני מתנדב ליצג את הציבור החילוני כפי שאני מגדיר אותו. בלי קשר, אם כבר התחלנו עם פירוט ארון הספרים, אני נענה לקריאת התיגר שהועלתה כאן - יש לי ספר של רם אורן. אפילו קראתי אותו. הוא אפילו סייע לי לעבור איזו נסיעת רכבת ארוכה בשלום. אז מה? זה עושה אותי בן אדם פחות טוב? קראתי את בלזק, קראתי את נאבוקוב, קראתי אפילו (טוב, לא עד הסוף אבל לפחות ניסיתי) את יוליסס של ג'ויס. מי אמר שאסור לי לקרוא רם אורן, אם הוא נקלע לדרכי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה שאתה מאמין לפחות בעצמך ;0) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |