 |
בספר, כמדומני, אבידן מנסה להיות הפסיכאטר של עצמו, מנתח רזי נפשו שלו, דרך תשובותיו הסתומות של המחשב. הוא מוביל עצמו באף שאלה אחר שאלה ומתעקש לחקור את המחשב בעניינים, שלמעשה, הוא נמנע מלתחקר את עצמו ברצינות.
כך שאין בשיחות הללו שירה (למרות הפואטיקה האבידנית המודרנית לה איני מתכחש) ויש בהן סוגיות מודרניות (אך רק בבחינת סיטואציות לא מטאפוריות, אלא מתודיות; לצורך קידום השיחה באופן מעשי, ולא על מנת ליצור מתח שירי כלשהו בה) אך אין בהן, למיטב זכרוני, ייחול אבידני לפיתרון טכנולוגי לתחלואי המין האנושי. מדובר בעזר-טכנולוגי שכל אדם בעל הכישורים המילולים האבידניים המפותחים מספיק יוכל להשתמש בו; ואני כותב "מפותחים מספיק" כי הפסיכיאטור האלק' שלי הוא חוברת-עזר לתקופה הזו (שתבוא, בוודאי תוך שנים מספר) כדי לעודד את הכושר המילולי בשיחה מול מחשב, הוא כינוס מלל אמיתי בעל איכויות רטוריות ופואטיות מול מחשב שאינו מעריך זאת על מנת לנתח נפש אדם, הוא אגב, קשור מאוד למפעל השירה העברית - שעל מחמאותיך לגביו נותר לי רק להודות - בגין פיתוח פואטיקה בסביבה נטולת הערכה פואטית.
אך זה כבר דיון אחר, ואולי אפתח אותו. אולי לא אפתח אותו. אולי תפתח אותו אתה ואתפתה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש