 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא ישבתי באולם המשפט, לא הקשבתי לעדויות, ולא התרשמתי מהעדים. אבל איני מאמין שחיים רמון עשה את המעשה הזה כאשר הוא יודע/חושד/עוצם עיניים לעובדה שאין הסכמה מצד המתלוננת. הקביעה לפיה "קיומו של היסוד הנפשי מוסק באופן חד משמעי" תמוהה בעיני. האם השופטים רוצים לומר שאין להם צל של ספק שהייתה מחשבה פלילית? אני מאד מתקשה להאמין שנטל ההוכחה לכך הורם. אני בכל אופן, לא השתכנעתי בכך. אם להתנהגותה של המתלוננת, כמו למשל מסירת מספר הטלפון, וכן התבטאויות כאלה ואחרות, ניתן לספק הסברים שונים, בהחלט אפשר לומר שקיימת האפשרות שבעיניו של חיים רמון, באותו הזמן, הנשיקה לא הייתה לחלוטין לא במקומה. הספק, בכל אופן, להתקיימותה של אפשרות כזאת - קיים. והוא יותר מסביר. אפשר לומר שהמעשה לא ראוי, לא הולם וכיו"ב. מכאן ועד הרשעה בפלילים המרחק הוא רב. כולי תקווה שבית משפט של ערעור יצליח לעשות תמרונים כלשהם כדי להפוך את ההחלטה הזאת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הבעייה היא שזה שכיח בעברות מין שהתוקף "לא מבין" שהוא תוקף. יש גם אנסים שמצליחים לשכנע את עצמם, לאחר מעשה אם לא במהלכו, שהם מקיימים יחסים בהסכמה. איפה אתה שם את הגבול? היית משחרר אנס שמאמין באמת ובתמים שהוא לא אנס למרות שהקורבן שאמרה "לא" ונאבקה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במחקר הידוע של מארי KOSS התברר למפרע שחלק מהנשים שהיא הגדירה כנאנסות ב-Date Rape לא חשבו שהן נאנסו. ולמה לעצור בנשיקה, כאפשר לכלוא אנשים על מבט (היי, לא אני התחלתי עם הדמגוגיה)? אמירת "לא" נראית לי מקום מצויין לשים בו את הגבול. היא מראה שהצד הנפגע לא מעוניין, אפשר להגדיר אותה בצורה הרבה פחות מעורפלת מרוב הסימנים האחרים, והיא מהווה ראיה ברורה שהתוקף או המטריד בחר להתעלם מרצונו של הצד השני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי הקשר בין החלק הראשון והשני של משפט א'. חוץ מזה, טווידלדי, אתה מוזמן לעשות שירות לקוראי אייל ולפרט את הפרמטרים של גברת/ד"ר קוס ל Date Rape. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המגיבים לאותה טענה, כל אחד מזוית אחרת. ואין לי כרגע עלי את המאמרים ומאמרי הנגד ומאמרי הנגד-נגד בנושא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שבסופו יצאה עם הטענה שאחת מכל ארבע עוברת אונס כנ''ל. מלבד פגמים מתודולוגיים אחרים, התברר שהיא קבעה כמה קריטריונים כמאפיינים מעשה אונס, והגדירה את הנשים שענו לקריטריונים או לחלקם כנאנסות. התברר שחלק לא קטן מהן הגדירו את החוויה שעברו כמשהו שהוא לא-אונס. ככה שיכול היה להיות משהו שלפי שני הצדדים המעורבים לא היה אונס, ולדעתה אונס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המרחק בין ''אני לא מאמינה ששכבתי איתו'' ל''הוא אנס אותי'' הצטמצם עוד קצת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''לעיתים קשה להבדיל בין פיתוי לבין אונס. בפיתוי, האנס טורח לפעמים לקנות בקבוק יין''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמר מי שאמר שההבדל בין יחסי מין לגיטימיים לבין אונס הוא בשיווק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומצאתי קבוצת אנשים רעולי-פנים עם סכינים ומסורים חותכת בבשרו של קורבן אומלל ושופכת את דמו, ורק בגלל שהם השכילו לשווק את עצמם כ'רופאים' ואת התקיפה כ'ניתוח' לא הכניסו אותם לכלא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תתפלא (או לא) אבל גם הם עלולים למצוא עצמם נאשמים בתקיפה אם המנותח לא הסכים לניתוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אם הוא הסכים. ההסכמה הייתה חלק מתודעה כוזבת, בגלל המיצוב של הרופאים את עצמם כהגמוניה וכמאורות בתחום הבריאות. הבדלי המעמד והכח בין הרופא לחולה מציבים את האחרון בעמדה בה אין לו ברירה אלא להיעתר לכפייתו של הראשון, המלווה בסחטנות באיומים (''אם לא תעשה את הניתוח, תמות''). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני מתקשה להתייחס ברצינות למי שלא רק טוחנת ססמאות מלפני שלושים שנה אלא שמצהירה שזה ''שחוקית, חיים רמון פחות אשם ממשה קצב, זה לא הופך את המעשים של רמון לפחות דוחים.'' איכשהו נדמה לי שמי שגם לפי המרשיעים, מי שחושב שרמון והמעשים המיוחסים לקצב זה היינו-הך יורה ברגל לא רק לעצמו אלא לכלל קורבנות האונס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, "פחות דוחים" ממה? המעשים של רמון ודאי פחות דוחים מאלה של קצב. ובאותה נשימה, הם לא הופכים לפחות דוחים *ממה שהם כעת*, רק בגלל שקצב לכאורה אנס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא לא דיברה לכאורה על השוואה של דוחה-לא דוחה, אלא רמון-קצב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי לא מובנת ההתלהמות שלך. בפוסט קודם טענת שהקריטריון לקביעת אונס/תקיפה הוא אמירת "לא". בבלוג האישה טוענת לזכותו של ה"לא" הזה להישמע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל להשתמש במילה ''התלהמות'' לא הופך אותה נכונה יותר. במקרה הספציפי ההוא ייתכן מאוד שהייתי מסכים איתה, אם התיאור שלה מדוייק. מעבר לתיאור, אני לא רואה שום דבר שמשנה את הטיעון שלי כהוא-זה, ולו בגלל שבמקרה הזה יש להניח שאם התיאור נכון הגברת חושבת שהיא נאנסה. ואם היא לא חושבת שהיא נאנסה או שהמין היה בכפייה (טרמינולוגיה, אבל יש גבול. מין בכפיה הוא עברה ברורה בכל אופן, ואם היא תגדיר את זה ככפיה ולא כאונס - זה פשע מצידו. ואם כאונס - זה פשע מצידו) - אני מפקפק ביכולת לומר שאם שני הצדדים לא חושבים שהיה אונס, אנחנו נאמר להם שהיה אונס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על מנת להביע את דעתי על הצורה בה אתה מעלה את טיעוניך. 1 היא לא באה כטיעון בפני עצמו. אם העלמה שבנידון חושבת שהיא נאנסה אז היא אספה את הבגדים שלה בלי לאמר מילה, לא מחזירה טלפונים ולא מחזירה לבחור את הספר האהוב עליו. ואם היא לא חושבת שהיא נאנסה אז היא אספה את הבגדים שלה בלי לאמר מילה, לא מחזירה טלפונים ולא מחזירה לבחור את הספר האהוב עליו. אכן שתי אפשרויות. ההתנהלות שלה באפשרות השניה יותר תמוהה. אשמח אם תפרט מה לדעתך ההבדל בין "מין בכפיה" ו"אונס". אתה היחיד שדן כאן עד עכשיו באפשרות שאנחנו נגדיר מעשה כאונס כאשר שני הצדדים אינם מגדירים אותו ככזה. אבל הנה הרמתי את הכפפה: בכתבה בנושא אכיפת החוק נגד הטרדות מיניות בעבודה הראו מתלוננת אשר חשה פגועה כאשר עובד בכיר העלה את השאלה אם גם שערות הערווה שלה מחומצנות. היו לו עוד "פנינים" כאלו. היא הגדירה זאת כמשהו שהוא לא בסדר, אבל המילה "הטרדה מינית" לא עלה בדעתה, עד שדיברה עם אחראים לנושא. הנה מקרה שלא הוגדר על ידי שני הצדדים כהטרדה מינית, ומוגדר על ידי ועל ידי החוק ככזה. וכן, אכן יכולה להיות בחורה שאמרה "לא" ודחפה את הבחור אבל לא הגדירה זאת כאונס כי למיטב ידיעתה "אונס זה כאשר זר מתנפל עליך עם סכין ומבצע בך את זממו בין השיחים". 1 שקלתי אם להשמש במילה "התרגשות" אבל זה היה מתאר רק חצי מההתנהלות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל מה יש לנו פה? מקור שלישי ששמעה ממקור שני על משהו שקרה למקור ראשון ולמקור השני. מהימנות? אולי. אבל זה שיש התנהגות מוזרה לא אומר *מה הייתה הסיבה*. (התלהמות מצידך! וגם דמגוגיה). הטרדה מינית אינה כמדומה אונס (התלהמות מצידך!), ההגדרה שלה יותר מורכבת (השוני בין חוקי ההטרדה המינית במדינות המערב הרבה יותר גדול מהשוני בין חוקי האונס במדינות המערב, למיטב ידיעתי), בין השאר בגלל שהמושג קיים בתודעה הציבורית הרבה פחות זמן (כמו ההבדל ין 'רצח' לעבירה של 'הפרת אמונים' בישראל. את הראשונה אפשר לתאר בקלות, את השניה ביתר קושי, ושתיהן גורמות נזק אבל לא אותו דבר; אונם אפשר להגדיר בשתי מילים כ'מין בכפייה', הגדרה שבראונמילר לא תקבל אמנם אבל משתמשים בה לא פעם), ובמילא הדוגמה שלך לא מתאימה. בין השאר כיוון שבמקרה שציינת הגברת: 1. ידעה שעשו לה משהו לא בסדר, 2. היו שם יחסי מרות. (אם היא לא אמרה לו להפסיק והיה מדובר במכר שלה, קרוב לודאי שהוא היה יוצא זכאי בדין, למעט אולי בגלל שמערכת המשפט שלנו מרשיעה כמעט כל מי שעומד לדין). זה *לא* מה שקרה במקרה של המחקר המדובר. תמיד אפשר לקחת מקרה קיצוני, לרדד ממנו את כל הפריטים הלא נוחים, ואז להקשות. באותה מידה אפשר להקשות, האם לדעתך בחורה שנכנסה למיטה עם בחור, ואז התחרטה אחרי החדירה אבל לא אמרה לו כלום וגם לא התנגדה, נחשבת כנאנסת? (למה לא? היה מין נגד רצונה? היה בהחלט. רק מה? שלא היה מין *בכפיה*. ונכון לעכשיו, כמדומני שכפיה וגם היסוד הנפשי של האנס המוכן לכפות יחסי מין גם אם הצד השני לא מסכים להם, חיוניים בהגדרת אונס. לא רק 'נגד רצון' בצורה ערטילאית כזו לפיה מישהי ששוכבת עם בעלה כשלא-ממש-בא-לה יכולה להיות מוגדרת כנאנסת, כי כשהיא אמרה לו 'נו, טוב, אבל אני לא ממש בעסק' הוא היה צריך להפסיק מיד. היי, לא רק את\ה יכול להביא דוגמאות מנותקות). להתווכח מהי כפיה זה דבר אחד. לטעון שאונס יכול להתבצע בהעדר כפיה, זה טיעון שונה לחלוטין, ולטעון שכששני אנשים שיכורים נכנסים למיטה מרצונם השיכור זה תמיד אונס, גם זה דבר אחר לחלוטין. את המחקר אין לפני, אבל בחיפוש קצר מצאתי את מה שיש לכריסטינה הוף-סומרס לומר עליו: ולסיום, אני נוהג להתווכח עם בעלי ניקים. לא שמתי לב שאני מתווכח עם אייל אלמוני, אבל זהו. אם כבודו\ה רוצה המשך הדיון, ישיג לעצמו ניק. אחרת אני לא מתכוון להמשיך להגיב. *איך, אגב, היא ידעה לדבר עם אחראים לנושא הטרדה מינית אם היא לא ידעה שזו הטרדה מינית? שמא שגגת-כתיב נפלה בידך, או שזו הייתה התלהמות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרתק. כדאי גם לקרוא את התוספת של רובינשטיין לדברי ג'ובראן ואת הציטוט שלו מעצמו בפס"ד קודם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניינות בין היתר הן הציטטות שג'וברן מביא מפרשת בארי ופרשת בנבידה. זה פותח פתח להבין את הבעייתיות בדרישה של טווידלדי לחד משמעיות שאינה קיימת (מסיבות טובות) במצבים ראליסטיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שהמתלהם מגלה סערת רגשות ובתוך המסגרת הזו משתלח בדנים איתו. אגב, סערת רגשות יכולה גם להתבטא בשגיאות דפוס, שימוש לא זהיר במונחים ומושגים ובניית משפטים חסרי משמעות. כן, שנינו הגבנו לסיפור ממקור שלישי. למעשה מאיפה לך שהבחור בכלל קיים, והמספרת לא מנצלת את חופשתה הזמנית מאברבנל על מנת לשתף אותנו בהזיותיה? הטרדה מינית אינה אונס, אבל הפרמטרים שעל פי הם שניהם מוגדרים היא תלויית תרבות ונורמות. וזה מה שניסיתי להראות בדוגמאות שהבאתי. זה גם מה שעלה מן המאמר שקישרת (תודה לך). מסתבר שבחורות (לפני 20 שנה) שענו "כן", על: 8. האם בחור סימם אותך וקיים איתך יחסים שלא רצית? 9. האם בחור השתמש באלימות על מנת לקיים איתך יחסים שלא רצית? 10. האם בחור איים עליך במעשה אלימות על מנת לקיים יחסים שלא רצית? עדיין לא הגדירו את המעשה כאונס. וזאת בניגוד אלי, להגדרתי שלושת המעשים הם אונס. ולהגדרתך? מסתבר גם שכמחצית מהנשאלות קיימו יחסים לא מלאים משום שהבחור הפעיל עליהם לחץ. אני לא הייתי רוצה לחיות בסביבה שאלו הנורמות שלה. ואתה? ועל פי הנורמות שלי, כשזוג נשוי מקיים יחסים ואחד מהם מבקש להפסיק, אז צריך להפסיק. ולפי הנורמות שלך? נדמה לי שבמקרה השני שהבאת, בית המשפט לערעורים מביע דעה דומה לשלי. אפילו שהבגדים כבר הושלו, חובה להקשיב ל"לא". דרך אגב, שמתי לב שלא ענית על השאלה, מה ההבדל בין אונס ליחסי מין בכפיה. ולסיום, הנה לך הקבלה נוספת: כמו יחסי מין, שימוש בניק ודיון בפורום הם מעשים שתלויים ברצון הטוב. טווידלדי לא יכול לכפות על האייל האלמוני לבחור בניק, ולא מוכרח מצידו לענות לנ"ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני למשל - אלמונית אחרת - לא הייתי משחררת שום אנס שלא הראה לי כל סיבה להאמין שהגבר הסביר במקומו היה מאמין שמעשיו הם לרצון המתלוננת. מן הסתם, מובן שלו מישהי אמרה לו "לא", או שהייתה לה סיבה כלשהי לפחד לומר לא, גם אז הייתי מרשיעה אותו. אבל העובדה ששלושה שופטים לא גילו אפילו ספק בכך שתפיסת המצב של רמון הייתה בלתי סבירה? זה נראה לי מוזר מכל מוזר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אבל העובדה ששלושה שופטים לא גילו אפילו ספק בכך שתפיסת המצב של רמון הייתה בלתי סבירה? זה נראה לי מוזר מכל מוזר" קצת לא ברור לי למה טיעון ה"שלושה שופטים" הוא כזה ג'וקר. למדינאים ואנשי צבא שמקבלים החלטות יש בד"כ נגישות להרבה מאוד מידע שלא נחשף לציבור הרחב וקבלת ההחלטות שלהם היא בד"כ זהירה ומודעת- למרות זאת כל אחד במדינה יודע בדיוק מה ראש הממשלה עשה לא נכון ואיפה הרמטכ"ל טעה. לעומת הזלזול בשיקול הדעת של המדינאים ואנשי הצבא יש איזו יראת כבוד לא ברורה להחלטות של שופטים, כאילו בלתי אפשרי ששופט יקבל החלטה לא סבירה. למה זה קורה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשרי בהחלט ששופט אחד יקבל החלטה בלתי סבירה. אולי גם שניים. אבל שלושה פה אחד? והחלטה שהיא - בעיניי לפחות - בלתי סבירה *ביותר*? יש בזה משהו משונה. וגם יותר מחשש קל להטיה מסוימת, אפילו אם היא בלתי מודעת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השופטים דנים ביניהם. יכול להיות שאחד היה בטוח שהוא התכוון לכפות את עצמו, ושני האחרים לא היו בטוחים, והוא שכנע אותם. זה לא צירוף מקרים, זה תיאום החלטות. (דומה לתיאום עדויות, אבל חוקי ובדרך כלל ראוי) למה ההחלטה בלתי סבירה *ביותר*? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, משום שלא ברור לי איך לא התגנב ללבו של איש מהם הספק שמא רמון בכל זאת יכול היה להבין את המצב באופן שהבין אותו. בעיניי, לפחות האינטרפרטציה שלו סבירה מאוד. שנית, משום שלראות סתירה בין הגרסא לפיה המתלוננת "יזמה" את הנשיקה ובין זו שלפיה היא "הסכימה" לנשיקה פירושו לעמוד על דקדוקי לוגיקה שקשה לי להאמין שיש מי מן השרים היום המסוגל להבחין ביניהם. לעומת זאת, לא לראות סתירה בין החיבוק הסחבקי שהמתלוננת חיבקה את רמון - לצורכי צילום או לכל צורך אחר - לבין טענתה שהיא קוראת לו "השר" ורואה בו סמכותיות יתרה, זו או אטימות או עצימת עין מכוונת. ושלישית, משום שעל כל הקלקלות שליוו את המשפט מצד המשטרה והפרקליטות, והלחץ על המתלוננת להגיש את התלונה וכיו"ב - יל כל אלה הם דילגו בחינניות בטענה ש"האינטרס הציבורי" גובר על... מה? אינני יודעת? אולי שהצדק *ייראה* ולא רק ייעשה? בכל מקרה, התעלמו מהם מאוד שלא כראוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רחביה ברמן מסכים איתך: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. מסתבר שלפחות בעניין התקציר הזה שהובא בעיתונות לא חלו עוותים יתרים, והמסקנה נשארת תקפה גם כשקוראים את הנוסח המלא. (לא אני, אבל ברמן). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגבול תלוי בנסיבות של כל מקרה. במקרה הקיצוני אותו אתה מתאר, בו קרבן אמרה ''לא'' ונאבקה, בהנחה שהנאשם הוא בריא בנפשו ובדעתו, יהיה הרבה יותר פשוט לתביעה, מבחינה ראייתית, להוכיח מעבר לכל ספק (סביר) כי המעשה בוצע תוך מחשבה פלילית, קרי תוך מודעות לעובדה שאין הסכמה, ולכך שהוא למעשה מבצע מעשה אסור. עם זאת, כפי שכבר ציינתי, במקרה רמון, היו לא מעט אינדיקציות חיצוניות אשר תומכות באפשרות הסבירה לחלוטין, לפיה הנאשם היה סבור שנשיקה באותה עת תהיה מקובלת על אותה בחורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רואה את זה מזוית אחרת. ברגע שהשתכנעתי שהתוקף אכן קיים יחסים עם הקורבן, למרות שהיא אמרה לא ונאבקה, אז הוא אנס, נקודה. השאלה אם הוא רואה את עצמו כאנס לא רלוונטית. הוא פעל בניגוד לנורמות שלנו, ועשה מעשה אסור. הוא יכול מצידי לראות במעשהו מעשה ראוי ("לא זה כן", "המבט בעיניה היה מזמין", "נשים צריכות ללמוד לקח", "אני עושה זאת למען מולדתי סרביה".), הוא נשאר בעיני פושע. ואז השאלה שנשארת, על פי הנורמות שאנחנו מעוניינים בהם כחברה, האם ההתנהלות של רמון באותו יום מקובלת עלינו? (זאת השאלה שעומדת בשרשם של רוב הדיונים בנושא לדעתי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינה אם ההתנהלות של רמון מקובלת עלינו. עלי היא לא מקובלת כהוא זה, ואני חושב שהוא זבל של בנאדם. השאלה היא האם ההתנהלות שלו הייתה פלילית או שהייתה סתם מסריחה וגועלית ולא מוסרית, אבל לא פלילית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, לדעתך זה סוג התנהגות שאינו בדיוק מקובל, אבל מספיק מקובל על מנת שלא להגדיר אותו כפלילי. לזה קוראים שיפוט נורמטיבי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התשובה לא נמצאה למעלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיניי זה לא שיפוט ''נורמטיבי'' אלא ''נורמלי''. כלומר, האינטרפרטציה של רמון למצב הייתה בהחלט סבירה והגיונית, גם אם היא לא תאמה את זו של הבחורה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נניח שרמון היה מפרש את מבטה כמזמין והיה מלטף את שדיה או ישבנה של המתלוננת - אז אני חושב היה יותר ברור שזהו מעשה מגונה שנובע מתחושת 'מותר לי כי אני חשוב'. אני מניח שאם רמון היה מנסה שתיים-שלוש נשיקות קטנות ולאחריהן - במידה שיש הסכמה - מתחיל להפעיל את הלשון, לא יכלה להיות נגדו תלונה על הטרדה וטענתו כי הרגיש בטוח לנסות נשיקה (בפה סגור) הייתה מתקבלת ביותר קלות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נראה לי שהיה כאן ''מותר לי כי אני חשוב'', אלא ''מתקיים בינינו פלירט שזה מהלך הגיוני בתוכו''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב אני חוזר לשאלה - מה היה קורה אילו הוא היה חושב שמהלך הפלירט מאפשר באופן הגיוני לחפון את שדיה(1) - האם גם אז היית מגן עליו? והאם החדרת הלשון אינה פולשנית באותה מידה?(2) (1) היה שווה לכתוב את התגובה רק בשביל הפלאשבק לספרות הרומנטית שהתחרמנתי עליה בגיל 15 ('הוא חפן את שדיה בידיו המסוקסות...') (2) אולי אני לא דוגמה אבל מעולם לא נישקתי בחורה נשיקה צרפתית לפני נשיקה 'רגילה' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לו היה עושה את מעשה חופני דנן מעל החולצה, זה נראה לי פחות פולשני - ומה שברור, שאפשר מייד להוריד משם את ידו. לו ניסה להכניס את ידו מתחת לחולצה, גם אז נראה לי שאפשר להסיר את ידו לפני שהיא מגיעה בכלל לאיזורים בעייתיים. בשני המקרים, נראה לי שכשמדובר באדם שאת די סחבקית אתו כדי לעבור את ''ההקדמה'' לכל אלה, והכל גם נעשה בחדר פתוח כשאנשים עוברים מסביב, את יכולה לעצור כל מהלך כזה לפני שהוא מתחיל בכלל להיות בעייתי מדי. ודאי לפני שהוא מתחיל לגרום לך לשיתוק, בכי תמרורים ורעידות היסטריות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שאנחנו רואים דברים מאוד אחרת תרבות שליחת הידיים בארץ - אם לא עברה מהעולם, ראוי שתעבור 'סחבקיות' בהקשר הזה נראית לי כאבי כל חטאת והבעייתיות קיימת גם אם הבחורה 'עוצרת את המהלך' באיבו לסיכום מבחינתי - אם הבנתי אותך נכון אז נאלץ להסכים לא להסכים (אם לא הבנתי אותך אשמח לקבל פירוט על כך) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני יודעת אם הבנת אותי נכון, ואני מוכנה מראש לתת את הסכמתי לאי-הסכמה ביננו, ומאידך גיסא אני מוכנה להסכים שהבעיתיות קיימת גם אם הבחורה ''עוצרת'' את המהלך. אני רק לא מסכימה שמצב זה דורש טיפול משפטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה מוכן לקיים מערכת שמאפשרת לנושא המשרה שיקול דעת בנושא? אני לא מדבר על מקרה מסוים אלא להתנהלות הכללית של המערכת, להשלכות על אופי היחסים בין ממונים לכפופים, להשפעה על מרביתן של הנשים והגברים במערכת וכדומה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הוא היה מנסה לברר את האינטרפרטציה שלו בצורה יותר עדינה, אז לא היה ויכוח. הבעיה היא לא מה שהוא חשב (שהסתבר כטעות) אלא מה שהוא עשה בעקבות זאת. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |