בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ', 21/02/07 0:10
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מניחה שאני נכנסת לקטיגוריה של "לא אוהבת מד"ב"1 ובחיי בחיי בספר התורה שניסיתי. את מלחמת הכוכבים לא ראיתי אף לא פעם אחת, אבל אחרי מסע בין כוכבים עקבתי כילדה באופן חצי סדיר2. את ההוביט, שר"ה, ואפילו ספר אחד מהסדרה של הסופר ההוא (עם עולם המראות, נדמה לי? עם עטיפה צבעונית במיוחד) קראתי בנסיון למצוא את הקסם - כלום לא עזר. דווקא מדע דמיוני ריאליסטי אני יותר מחבבת - כל מיני ספרי מדע עתידניים שלא קשורים בחלליות וחייזרים. זהו, עכשיו נשאר לך למצוא עוד מאה ומשהו אנשים שיהוו מדגם מייצג וענית לעצמך על השאלה הזו. [*]תגובה שמוקדשת לגדי. (: 1וגם לקטיגוריה של סטודנטיות שלא מסוגלות ללמוד יותר למבחנים למרות שהן צריכות. 2כמה שנים אפילו רציתי להיות אסטרונאוטית. במקום זה אני סתם מעופפת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1 ללמוד, ומיד! בשביל מה חסכנו מפינו כל השנים??? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המממ. את מודעת לכך שלא אמרת שם של אף יצירת מד"ב רצינית בהודעה שלך, נכון? מסע בין כוכבים הוא גבולי למדי, וההוביט ושר"ה הם ספרי פנטזיה (זה לא אותו הדבר כמו מד"ב). גם אני ממליץ כמו טל על "פרחים לאלגרנון" המקסים, אבל זה סיפור קצר. אפשר לנסות גם את "גר בארץ נוכרייה" של היינלין, שיש בו אפס חלליות וחייזר אחד שהוא בן אדם. ואם כבר אורסון סקוט קארד וסיפורים קצרים, נסי את "סונטה ללא ליווי". אפס חייזרים וחלליות, הטכנולוגיות הלא-כל-כך-מתקדמות הן רק רקע, וקארד עצמו מחשיב אותו לסיפור הטוב ביותר שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הייתי ממליץ על היינלין רק למי שהייתי רוצה להרחיק ממדע בדיוני (או מקריאת ספרים) להרבה מאד זמן... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסתבר שלא כולם בעלי אותו טעם כמוך. אתה מוזמן לתת את ההמלצות שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כולם בעלי אותו טעם כמוני? לא יכול להיות! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתנדב להמליץ: 1. לאחרונה קראתי - "תצפית עבר - גאולותו של כריסטופר קולומבוס" של א.ס. קארד. רחוק מאוד מהמד"ב של של מלחמות בין אימפריות גלקטיות. כיאה לקארד במיטבו, מפתיע ומציג נקודת מבט חדשה ורעננה על נושאים האקטואלים לעתיד הגזע האנושי. 2. סידרת היפריון 1של דן סימונס. סימונס הרחיב את גבולות הזאנר בצורה גאונית לדעתי, תוך שהוא משלב בין אלמנטים של מד"ב "קשה" "חברתי" ו- ופנטזיה. 3. סדרת מאדים האדום, ירוק וכחול של קים סטנלי רוברטסון. טוב אם כי מייגע מאוד בחלק מהקטעים. ראו: 3. באשר לספרות ותיקה יותר (אבל לא פחות טובה) - חולית של פרנק הרברט (כרגיל הספר טוב בהרבה מהסרט), חלליה והמשכו של פרנק הרברט ועולם טבעת של לארי ניבן. 1 מומלץ לקחת למילואים, כי בלתי אפשרי לעזוב אותם לאחר ה- 20 העמודים הראשונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני ממליץ מאוד על 1, 2 ו-4. את 3 לא קראתי. אגב, אני לא חושב שיש ממש פנטזיה אצל סימונס, אבל קראתי רק את שני הספרים הראשונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3 השני, אם תתעקש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקלאסיקות שלי: נורסטריליה - ק. סמית' מגונן; עולם של פטאאבים; עולם טבעת - ל. ניבן עיר - ק. סימאק קץ הילדות - א.ס. קלארק חולית - פ. הרברט מדריך הטרמפיסט לגלקסיה - ד. אדאמס זצ"ל מהחדשים יותר התלהבתי מ Snowcrash של ניל סטיפנסון שאני מתפלא על שלא תורגםhttp://project.cyberpunk.ru/idb/snowcrash.html והמשכוכית של קוני וויליס. אבל עיקר חוזקו של הז'אנר תמיד היה בסיפורים הקצרים והבינוניים (נובלות). אולי משום שקשה היה לסופרים החנונים להוציא דמויות בעלות עומק מתחת עטם. אפשר היה, ובטח נכתב, מאמר נוקב על הצגת דמות האישה במד"ב, מז'ול ורן ועד היינלין. לא מעט סיפורים קצרים יפהפיים הפכו לספרים טרחניים, ולכן קראתי את המשחק לראשונה בחשש, כי הסיפור הקצר הוא בעצם הספוילר האולטימטיבי, אבל חששותי נתבדו. המשחק של אנדר הוא אחד היוצאים מהכלל. סיפור קצר חזק שקיבל את כל העומק והרוחב הנחוצים כשהפך לספר ואח"כ גם לסידרה. לא ברור לי הנסיון להשוות בין סידרת אנדר (ופיטר!) לסידרת הארי הארי. האחת מד"ב והשניה פנטזיה, האחת למבוגרים והשניה לנוער, האחת חובקת עולמות והשניה מסתגרת בין כתלי בית הספר. האחת עוסקת בפוליטיקה, מלחמה ושלום, חברת ילדים ומה לא, והשניה מתמקדת כולה בכמה המבוגרים לא מבינים את הצעירים. ראולינג לקחה כמעט כל מוטיב פנטסיה ומיתולוגיה אפשרי (חסרים רק גמד ואלף) לעסה אותו והפכה אותו לקלישאה. מכולן הכי הפריעו לי הפיכת "זה שלא אומרים את שמו" שהיה כה אותנטי בשר הטבעות לקלישאה, והזנית החד קרן (כאילו דה, ברור שהרמיוני בתולה). ההמצאות היחידות בספריה הם כמה גדג'טים (ינשופי דואר, סוכריות בכל הטעמים). ואכן, הדמות של נוויל לונגבוטום. לטעמי ההשוואה המתבקשת היא בין סדרת מלחמת הכוכבים לסדרת הארי פוטר, וגם השוואה זו אינה עושה חסד עם ראולינג. להלן התקציר- הילד היתום המסומן אשר גר בפינה נידחת ויוצא ממנה למסע מופלא, שהטוב והרע נלחמים על נפשו, לויטציה, אבירי הג'די שאינם נפרדים מחרב האור שלהם מול הקוסמים והמטות שלהם (המוחזקים בסרטים בדיוק באותה זוית של זקפה), יודה מול ההוא עם הזקן הלבן, צ'ובקה מול הגריד, קוידיץ' מול מרוץ החלליות, אובי ואן מול האסיר מאזקבאן כתחליף האב. C3PO ו R2D2 מול הרמיוני והג'ינג'י. אפילו סידרת מלחמת הכוכבים מספרת סיפור יותר שלם - אנאקין כהבטחה שהתקלקלה, אובי ואן שמכפר בבגרותו השקולה על נמהרותו כצעיר, הטוב והרע כשני הצדדים של הכוח. לא הייתי מהמר שראולינג שאלה ישירות מהמשחק, או בכלל קראה את הספר. מוטיב הילד המסומן (אצלה הוא ממש מסומן כמו בקר!) הוא ותיק ועמוק בפנטזיה. לפי גילה היא בטח קראה את אלריק. הייתי מהמר גם על השפעות מסטאר טרק המקורי. הדמנטורים הזכירו לי יותר מכל את מפלצת המלח מסטאר טרק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי קצת מוזר שאתה פוסל מראש את ההתעסקויות (שקיימות) ב"פוליטיקה, מלחמה ושלום" גם בהארי פוטר. ה"הסתגרות בין כותלי בית הספר" רחוקה מלומר שכל מה שקורה שם רלוונטי רק לבתי ספר. וחדי קרן מופיעים טיפה בספר הראשון, וזהו. זו הזנייה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העיסוק בפוליטיקה בסדרת הארי פוטר הוא ברמת הקוראים להם מכוון הספר (נוער). לא חושב שיש מקום להשוות לסדרת אנדר (וההגמון) או חולית או ניסוי דוסאדי. אפשר להשוות לסדרת מלחמת הכוכבים המכוונת אף היא לבני תשחורת. וכמו שכתבתי, לטעמי אפילו היא עדיפה על הארי פוטר. לענין ההסתגרות בין כתלי בית הספר - אם כבר חניכות ומסעו של הגיבור (הפיזי מקביל לרגשי) מילדות לבגרות, אז שיסתובב קצת. החלקים היותר מענינים עבורי בכל תקופות לימודיו של פוטר היו הגיחות ליער. הזניית החד קרן (מסורתית- יצור מיתולוגי פלאי המתגלה למתי מעט בעתים חריגות בחייהם) היא שהוא מופיע בספר בלי המשמעות המסורתית שלו. הנה ילדים- תראו חד קרן. הנה ילדים - תראו דרקון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה "המשמעות המסורתית" שאתה מעוניין בה, ולמה לדבוק בה לא יוצר קלישאה? וטוב לראות שנסוגת מ"השניה מתמקדת כולה בכמה המבוגרים לא מבינים את הצעירים" אל "העיסוק בפוליטיקה בסדרת הארי פוטר הוא ברמת הקוראים להם מכוון הספר". עוד שלוש-ארבע הודעות ותסכים שהארי פוטר הוא הדבר הגאוני ביותר אי פעם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי לא לפגוע בטעם הטוב (שלי) ניתן להשתמש בסמלים חזקים כמו החד קרן או באופים המסורתי שהתגבש לאורך מאות שנים של מיתולוגיה ועוד כמה עשרות שנים של פנטסיה, או עם איזשהו מגע אישי המוסיף לדמות המסורתית איזה טויסט ולא גורע ממנה. הגן חיות שראולינג מייצרת לא מכבד את הדמויות שלהן (דרקון - אז שיהיה חכם, או לפחות שיעשה משהו. חד קרן - אז שיהיה טהור באופן שתורם לעלילה וגיבוריה). גיבורי הסיפור והקורא נחשפים לכל כך הרבה יצורים קסומים, אבל לא מתוודעים להם באמת. הסופרת לא הקדישה להם מקום רגשי, הם רק מוצגים בתערוכה. זה לא שהגריד יגיד - היום אנחנו בשיעור הרביעי שלנו על הגריפון ונלמד על חיי המשפחה שלו. הגריד תמיד אומר - "תראו מה הבאתי לכם הפעם" כאילו לכל יצור מוקדש שיעור בודד. וזה לא שהיא כותבת בחסכנות, הרי את הרבה מאות העמודים של כל ספר לא ממלאת עלילה פתלתלה אלא בעיקר תאורים. תאורי טבע ונוף, תאורי מלבוש והבעות פנים, ובעיקר תיעוד מדוקדק של מעשיהם של הגיבור וחבורתו. אז זהו. ולסיפא של דבריך: אני מסכים שהארי פוטר הוא *מוצר* גאוני. סיפור ? בינוני מינוס. כשהייתי בגיל המטרה של הסידרה קראתי ז'ול ורן. הגיבורים שלו היו משימתיים להחריד ולא היו להם חיים בגלל זה, אבל הוא ידע לבנות סיפור. אולי אני משוחד בכל סיפורי הפנטסיה שכתבו אחרים טוב ממנה, ואם הארי היה ספר הפנטסיה הראשון שלי הייתי חושב אחרת, אבל אני לא יכול לפרוק מעלי את המטען התרבותי שלי כדי לסמלץ את עצמי הצעיר. אני חושב שהיא כותבת בינונית. חרב השאול שולתתתת!!!!1 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיפא של דברי היה כמובן בהומור; ניסיתי לרמוז שביצעת נסיגה גדולה למדי מהעמדה הנחרצת הראשונית שלך, ודי לי בכך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משכוכית זה לא מד''ב אלא אם אתה חושב שהתאור של החברה בה עובדת הגיבורה הוא דמיוני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשכוכית מד"ב סוציולוגי. כמו ש 1984 הוא מד"ב. הרעיון המרכזי בספר הוא רעיון מד"בי בכך שאם היה נכון ניתן היה לערוך בו ניסויים (כן, אני יודע, סוציולוגיה, גם כן מדע). לטעמי דווקא המסע בזמן לאנגליה של מגפת הדבר לא היה מד"ב. דרמה תקופתית עם נוסעים בזמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה מד"בי ברעיון שבספר? החברה שבו היא בדיוק החברה שלנו, רק עם כמה שגעונות חולפים "מודבקים". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרעיון של המשכוכית של האופנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה מד"בי כאן? זה מד"בי כמו הרעיון של טולסטוי על מהות ההיסטוריה ב"מלחמה ושלום" (שדי דומה, אם חושבים על זה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אז לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשכוכית לגמרי מד"בי! ספר קצרצר ותמציתי של קוני ויליס - אין יותר מד"ב ופנטזיה מזה :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה... לא. אני מסכים שזה ספר נחמד מאוד, אבל לא מד''בי. לא כל מה שויליס כותבת הוא מד''ב. אפילו על ''מעבר'' קשה לי לומר שהוא מד''ב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פספסת לגמרי את התגובה שלי... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופס. אבל לזכותי ייאמר ש''מלבד הכלב'' נראה לי קצרצר מדי ותמציתי מדי. מצדי שהיה נמשך עוד חמש מאות עמודים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד 500 עמודים של "היה נדמה לי שהיא רוצה להגיד לי משהו, אבל בדיוק המשוט נפל למים ונכנסנו לאכול ארוחת ארבע?" ...אוחחח. אני חושבת שהיא אחת הסופרות הפטפטניות ביותר עלי אדמות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון! היא נהדרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מחפש לקנות את "משכוכית" בעברית, מסתבר שאין להשיגו. אם מישהו בא לו למכור, הוא\היא יודעים איך להתקשר איתי (בתודה וכולי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הוא שווה לך 110 ש"ח תוכל לנסות כאן: http://www.booksefer.com/catalog.php?id=22841 (אני כותב "לנסות" כי מנסיוני לא כל הספרים שהם מפרסמים באמת ניתנים לקניה) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחלה, תודה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת? עד לפני שנים מספר הייתי רואה אותו ב-30 שקל בספריות משומשים. כדאי אולי לנסות קודם בחנויות הגדולות של יד שנייה שמחזיקות מבחר מד"ב (קדמת עדן, תגא ודומותיהן). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתגא ניסיתי. האתר שלהם אין כלום. מצאתי מוכר ב150. מה לא עושים בשביל מתנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם עדיין לא נכנסת לטרנסאקציה, תתקשר קודם לקובי מקדמת עדן ותשאל.. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על הטיפ, אבל מאוחר מידי:(. אזכור זאת להבא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סוף סוף מישהו זוכר את מפלצת המלח האגדית מסטאר טרק! קלאסיקה של פרק מפחיד ומשובח (טוב, נו, מפחיד בגיל בו צפיתי בו לראשונה...). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ללא ספק הפרק המפחיד ביותר בסדרה. יותר טוב להצטמרר בזכרונות הפחד הראשוני ההוא מאשר לראות שוב את הפרק היום ולהתגלגל מצחוק. ואם כבר - זוכר את Moon Base Alfa ? גם שם היו הרבה מפלצות מפחידות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז סטאר טראק המקורית עלתה לנטפליקס. הפרק עם מפלצת המלח הוא הפרק הראשון אחרי הפיילוט. צפיתי. לא כל כך נורא. בפיילוט המרושל רק לנרד נימוי מופיע מכל הקאסט המיתולוגי. מעניין שבפיילוט יש number one (אשה) והקפטן אומר engage. שני דברים שנזנחו בסדרה עד שחודשו ב TNG (פיקארד). כבר מהפרק הראשון הדמויות נראות מגובשות למדי. ספוק כבר אומר fascinating אבל עדיין לא מרים גבה. בפרק הראשון מופיעים קירק, מקקוי, אוהורה וסולו, אבל לא סקוטי וצ'כוב. מעניין כמה פרקים יעברו עד שהוא יגיע ויגיד I'm giving her all she's got, Captain |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי שסקוטי מעולם לא אמר את זה בסדרה המקורית. בכל אופן זה מאד מתאים לדמות, אז זה לא מפתיע שזוכרים את זה. אני זוכר את הפרק שבו הוא אמר: "קל יותר לגרום לה (לספינה) להתפוצץ מאשר למנוע את זה". גם זה ציטוט מהזכרון, אולי אחפש את הפרק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, מצאתי את הקטע - זכרתי את זה משובש לגמרי.. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אז סטאר טראק המקורית עלתה לנטפליקס" - הולי מקרל! (לא, אחרי נסיון נפל להנות שוב מסיינפלד אני לא מתכוון לצפות. גם במקור לא ממש התלהבתי מהסדרה, אם כי צפיתי בה באדיקות יחסית, בשחור לבן ועם הרבה שלג על המסך). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בזמנו אהבתי, במיוחד את הדמות של ספוק. אהבתי יותר את הדור השני, עם פיקארד ראש ביצה, ובספין אוף-ים לא כל כך צפיתי. אבל אם כבר סאגה טלוויזיונית בחלל, הסדרה המועדפת עלי היתה בבילון 5. מה שכן תמיד הפריע לי- דורות באים והולכים, ועדיין אין באנטרפרייז חגורות בטיחות וכל פעם שיורים עליהם הם נופלים מהכסאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק לך! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה רוצה להכריח אותם לחגור? הם אנשים בוגרים. מה אתה, גלעד ארדן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קיויתי שטובי בחורינו, אלה שגורל הציביליזציות הגלקטיות בידיהם, יהיו מספיק אינטליגנטים ולא יהיה צורך בשום כפיה בעניין זה. העניין הוא (אם מותר לי לצטט את מונק) שגם אם מישהו כמו ספוק היה רוצה לחסוך מעצמו חבטות וחבלות, לא היתה לא האפשרות לעשות זאת, לפחות כאשר הוא בגשר הפיקוד, מכיוון שלא היו שם חגורות בטיחות - לפחות בדור הראשון כי את השאר לא ראיתי. ואני מבקש לא לעבור לקללות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אויש, נו. לא היתה לו... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אני מתנצל על הקללה, ומקווה שתעריך את זה שלא כתבתי נלעג טרדן.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(מעריך, מעריך. מאז אותו מקרה מביך עם ההיא עם הפה הגדול שהתבלבלה בין exponent ל-impotent1 שמי אצל החבר'ה הוא "מעריך". את הטרדן שכחתי לגמרי 🙂 והאמת היא שבצוק העתים היום הוא די רחוק מתחתית החבית. כאן אולי המקום לתהות למה חבית הליכוד היא בעלת תחתית עבה כל כך. הם חוששים ממטעני גחון?) ___________ 1 נראה לי שהיא זאת שאימנה את ביידן לקראת העימות שלו עם טראמפ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה הפריע אפילו לאבא שלי, כשראינו את הסדרה בשנות השבעים. לדעתי זה פשוט להגברת האפקט הדרמטי. (וגם מאד מקל על ביצוע פעלול ה''ספינה המיטלטלת'' עם מעט עזרה מהשחקנים ומידיו הרועדות של הצלם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בארור, אבל זה לכל היותר טיעון לעונש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש שיטענו שכשניהול לא נכון של הקרב עלול להשליך אותך מהכסא, זה דוקא מגביר את התמרוץ להילחם היטב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מדבר על האנטרפרייז או על הח"כים מהקואליציה? מכל מקום, אני שמח שאתה לא ממונה על פיתוח התו"ל של צה"ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תפסת אותי :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא כבר שם לפחות שנתיים. עבור בנותי, היא היתה מאד מפחידה (כמובן שלא הראיתי את הפרק הזה, חלילה). משהו באוירה שם וכן הלאה. הן התחברו הרבה יותר לNG, וממש נהנו ממנו עד כדי בינג, של כל העונות. לקטנה זה עדיין היה קצת מפחיד, אבל איכשהו זה עבר טוב יותר מהסדרה המקורית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאידך כמה פרטים עדיין לא גובשו בפרקים הראשונים - החלק האנושי של ספוק לא מובהר- ספוק מצהיר ש"אחד מאבותיו" (ancestors) התחתן עם בת ארץ. בהמשך זה כמובן אבא שלו, השגריר סארק. גם האיפור של ספוק נסגר סופית רק בפרק השלישי. השם האמצעי של קירק הוא לא טיבריוס בהתחלה. באחד הפרקים הראשונים הוא לא ג'יימס טי קירק אלא מציג את עצמו עם אות אמצעית אחרת. אבל ניתן לראות איך מפרק לפרק השחקנים בונים את הדמויות ואת מערכות היחסים ביניהן. ראיתי כבר 5-6 פרקים וסקוטי (שמופיע לראשונה בפרק השלישי כטכנאי והופך ללא הסבר למכונאי הראשי בפרק הבא) עדיין לא אמר את המשפט המפורסם שלו. צריך הרבה suspension of disbelief כדי לצפות במד"ב עם כל כך הרבה גאדג'טים שנראים מאוד מיושנים, אבל הסך הכל לא ממש מביך כמו שחששתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין אם גם אתה מרגיש את מה שחוו הבנות שלי (בעוצמה) ואני (באופן פחות דרמטי, אבל קיים): שהאוירה הכללית די מפחידה, אולי הייתי מגדיר אותה יותר 'אפלה' ומאיימת מאשר הסדרות החדשות יותר? אגב, עוד אפקט שמורגש היום בראי התקופה - התלבושות של הנשים בסדרה מאד חושפניות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. הייתי זוקף את זה לחובת העולם הטלוויזיוני המודרני שהפך ליותר ויותר סטרילי. הצוות בסדרה המקורית מתמודד ראש בראש עם דילמות אנושיות יותר מכל דבר אחר, ועושה את זה בצורה בוגרת. הפרק עם "קירק הטוב" ו"קירק הרע" מגיע למסקנה שמפקד טוב זקוק גם לצד "הרע" שלו. מעניין מה היתה התשובה של סדרה מודרנית יותר. "קירק הרע" תוקף מינית את העוזרת שלו, כלומר שהסדרה מקבלת שהצד הזה קיים בקירק "השלם", המפקד הנערץ. זו מסקנה שלא רק שלא היתה מתקבלת בסדרה האחרונה בסדרה המלאה בהעצמה נשית, אלא שבכלל לא היו מתקרבים לנושא כדי לבחון אותו. ודאי שהבנות שלך יקחו קשה תקיפה מינית של פקודה על ידי המפקד שלה, אפילו אם יש לו תירוץ שזה היה החצי הרע שלו. זו היתה סדרה למבוגרים. היום כל הסדרות הן סדרות לילדים, אפילו שמותר היום להגיד בטלויזיה מלים גסות שבשנות השישים היה אסור. היוצא מהכלל שמעיד על הכלל הן בעיני סדרות כמו "ג'סיקה ג'ונס" המעולה, שלא הייתי ממליץ לילדים לראות אותה. אפילו יסורי האביר האפל בקולנוע הם סינתטיים בעיני. הג'וקר של הית' לדג'ר אכן היה דמות ראויה לשמה, ולכן מפחידה ומרתקת. כל השאר סינתטי. בסטאר טראק אתה רואה את קירק מזיע. מתי לאחרונה ראית דמות של גיבור מד"ב מזיעה, אם זה לא חלק מגאג? אגב, זו סיבה נוספת לאהוב את הסרט המופלא והאנדרייטד "כיבוש הגלקסיה" שהוא היום סאטירה יותר מאשר פרודיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלנו לא הגיעו בכלל לפרק עם התקיפה המינית (לשמחתי כנראה), הפרק וחצי שראינו היו מפחידים מספיק כדי להפסיק את הצפייה בשאר (ולעבור לדור הבא של פיקארד). ג'סיקה ג'ונס - לפחות העונות שראיתי, באמת מצוינת וממש לא לילדים. גם האביר האפל הפך בעיני לאביר התפל אחרי לדג'ר. ובכלל משהו בכריסטיאן בייל לא עבד אצלי, לא באקשן ולא במשחק. ולסיום, למה סאטירה ולא פרודיה? כי המציאות נעשתה מוגזמת כמו הסרט? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק קלוני! מי זה באטמן בלי לסת מרובעת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התלבושות של הנשים בסדרה דווקא לא חושפניות, אלא מדגישות. אין שם מחשופים עמוקים אלא חולצות צמודות שמבליטות את השדיים, הכלואים כנראה בחזיות ממתכת. והמיני הקצרצר מלווה בגרביונים אטומים. אבל התסרוקות מצחיקות. הכי 60s'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, לא התכוונתי 'חושפניות' במובן של כמות העור החשוף, אלא במובן שאתה תיארת. אגב, גם בסדרת המד"ב של זמננו שבנותיי צופות בה כעת - הפלאש בנטפליקס - צורם בעיניי שהמדענית הראשית בצוות הגיבורים לבושה כמעט תמיד בשמלות צמודות ועקבים(!), כששאר מדעניי וגיבורי העל סביבה דוקא מסתפקים בג'ינסים מהוהים וחולצות טי שרט של גיקים וברור לכולנו שכוחם לא בבגדיהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. ככה זה. מראה לי שהמקום היחיד שבו האשה לא על עקבים הוא בלוחית של פיוניר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין מה היית אומר על לבוש נשי באנימה... אם חייזר היה לומד על האנושות מהטלוויזיה או הקולנוע, הוא לא היה מקבל רושם מדוייק. בהכללה גסה - אנשים בטלוויזיה לא נראים כמו האדם הממוצע, לא מתלבשים כמוהו ולא מדברים כמוהו. מה שהשתנה מאז שנות ה-60 זה הדימוי ההוליוודי של אישה. אבל אתה צודק.. עדיין זה הרבה פעמים על עקבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"פרחים" הוא גם ספר באורך מלא (המהדורה הזו היא 224 עמ': http://www.amazon.com/Flowers-Algernon-Bantam-Classi... ) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ידעתי. אנסה לקרוא בהזדמנות הראשונה. (היי, משהו שהתחיל כסיפור קצר והפך לספר? נשמע מוכר! אפשר לכתוב מאמר על הדמיון בין שני הספרים! 1) -------- 1 נימה הומוריסטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם ''מוזיקת דם'' המצוין התחיל כסיפור קצר והפך לספר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''שקיעה'' ו''ילד קטן ומכוער'' של אסימוב שניהם התחילו כסיפורים קצרים מצויינים והפכו לספרים בינוניים מינוס. (מצטרפת להמלצה על הספר ''פרחים לארגרנון'' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובשני המקרים (וגם ב''שקיעה'' של אסימוב) מוטב היה לו היו נשארים כסיפורים קצרים בלבד. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |