![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
הסבר נא, אם כך, מדוע משחיתים השופטים את זמנם לריק בכתיבת פסקי דין ארוכיפ ומקיפים לנמק מדוע מדובר בחוסר ראיות או בספק, ולאו דוקא בחוסר אשמה? | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
סעיף 182 בסד"פ | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
והוא אומר... | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
"בתוך בירור האשמה יחליט בית המשפט בהחלטה מנומקת בכתב (להלן – הכרעת הדין) על זיכוי הנאשם או, אם מצא אותו אשם, על הרשעתו; בית המשפט יקרא את הכרעת הדין על נימוקיה בפומבי, יחתום עליה ויסמנה בתאריך הקריאה; בית המשפט רשאי – במקום לקרוא את הכרעת הדין – למסור לנאשם העתק ממנה ולהסביר בפומבי את עיקרי תכנה; זיכה בית המשפט את הנאשם, יודיע דבר הזיכוי בתחילה." http://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%A7_%D7... | ![]() |
![]() |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |