בתשובה לeasy, 27/02/07 16:47
 |
|
 |
||
|
||||
 |
גזר הדין: יש כמה הבדלים - כשעיסאם ירה היה ברור לו שההפורץ כבר לא מסכן אותו, הוא ניסה להעלים את הראיות, והוא הודה במסגרת עסקת טיעון. אבל הרקע דומה - היעדר אכיפה, מקרי שוד קודמים, אזרח המחליט להגן על עצמו כי הוא לא יכול לסמוך על המשטרה. פסק הדין יכול לעודד את שי דרומי, כי המקרה שלו קרוב יותר להגנה עצמית (הוא יוכל לטעון שלא יכול היה להיות בטוח שכבר אינו בסכנה). למרות שעיסאם הודה בעסקת טיעון השופט צמצם את העונש לארבע שנים, אם דרומי יתעקש אולי הוא יכול לצאת זכאי. שימו לב לפרשנויות בפסקה 6: גנב הבא בסתר דמו מותר, כי הוא מוחזק כמי שמוכן לפגוע בנפש. אבל אם הוא נתפס ביום, ובעל הבית יכול להזעיק עזרה, עליו להימנע מהמתתו. 'חייו ורכושו של האדם הנשדד ראויים להגנה יותר מזו שראוי לה השודד הבא לביתו' 'במקרה זה סבור אני כי היתה על הנאשם חובת הנסיגה, במובן זה שיכול היה בשלב שלאחר הפגיעה בידו של המנוח להסיג את נשקו' |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין מאוד. הוא עבר פריצה קודמת שבה איימו על חייו. וגם במקרה הזה השודד קשר אותו. ואם השודד התקרב אליו כשהוא ירה, לא ברור שהוא יכול היה לזהות שאיננו בסכנת חיים. כל הדברים האלה לא קרו אצל דרומי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשעיסאם ירה השודד לא התקרב אליו, הוא היה תקוע בין שתי דלתות זכוכית (לא ברור לי מה זה אומר, פסק הדין לא כולל סרטוט), הוא יכול היה לדעת שאיננו בסכנה. במקרה של דרומי היו פריצות קודמות. הן לא כללו איומים כי הוא לא נתקל בפורצים, בניגוד למוכר בחנות שנתקל בפורצים. (יש הבדל הנדסי קטן בין משק לחנות שבגללו פורץ למשק יכול להיכנס ולצאת בלי שיראו אותו אבל פורץ לחנות לא יכול. קסם אפל.) עדיין, למרות שלא איימו על דרומי במפורש, קל לשער שהוא חש מאויים בעקבות הפריצות. איום אחד - הפורצים לא מתאמים את זמן הפריצה עם בעל המשק, ועשויים להיערך למקרה שבו הוא ייתקל בהם. איום שני - גם אם יניח להם לבזוז את המשק ללא הפרעה, הם עלולים להיסחף ולפרוץ גם לבית. גם בלי איום ישיר על חייו - הפריצות הקודמות מחייבות פעולת מניעה, לא כדי למנוע פגיעה בחייו (בשביל זה מספיק להיכנע לשודד) אלא כדי למנוע פריצות נוספות. מהבחינה הזו דרומי ועיסאם דומים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''כניעה לשודד'' לא בהכרח מונעת פגיעה בחיים. כניעה לשודד פירושה שהשודד יעשה מה שבראש שלו, ואין לך שום דרך לדעת אם לא יתחשק לו להרוג אותך. בהתחשב בכך שאנחנו חיים במדינה שבה שודדים שופכים אקונומיקה על אנשים, זה לא כל כך מופרך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. ניסיתי להסביר למה דרומי דומה לזחאלקה למרות שלא קשרו אותו ואיימו על חייו, לא בפריצה האחרונה ולא בפריצות הקודמות. אגב, 'אנחנו חיים במדינה' שבה מתבצעים הרבה מעשי אלימות, גם בלי שוד. אפשר לתרץ לפי זה הרבה פשעים. אדם יכול לשאת אקדח ללא רשיון כי זה מעשה הדרוש על מנת להדוף תקיפה (לא תקיפה בפועל, אבל חשש סביר לתקיפה). אדם שירה במישהו ש'הסתכל עליו' יכול לטעון שחשש שהוא עומד לתקוף אותו. שודד ששופך אקונומיקה על הנשדד יכול לטעון שרצה להימנע מנקמה (זה לא תופס, החוק לא מכיר בהגנה עצמית של התוקף מפני המותקף). נראה לי שהמצב לא גרוע עד כדי כך שאדם חושש לחייו ברגע שהוא יוצא מהבית. החברה והחוק עדיין מצפים לכך שאדם רגיל לא יחוש צורך לירות באנשים ברחוב רק בגלל שקרא בחדשות על יותר מדי מקרי אלימות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, אדם לא חושש לחייו ברגע שהוא יוצא מהבית. הוא חושש לחייו ברגע שבו שודדים אותו, ואני לא מאשים אותו. בפראפראזה על ביטוי ידוע - אני מעדיף שירו באלף שודדים מאשר שייהרג קורבן שוד אחד. (אבל חשוב להבדיל כאן בין ''שודד'' ובין ''גנב''). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני משער שלא התכוונת לכך, אבל נטיית המחוקקים (שהצביעו בעד 'חוקי דרומי') וסתם מגיבים היא להרחיב את הגדרת 'הגנה עצמית'. הגדרה נרחבת מדי עלולה לגרום לכך שיהרגו אלף אנשים שמישהו החליט לחשוב שהם שודדים. ברור לי שמי שפוגע בשודד הגן על עצמו ופעל בצדק (וגם בגנב, ההפרדה לא חדה כל כך. גנב מוחזק כאחד שמוכן לפגוע בבעל הבית אם זה יתפוס אותו). אבל מי שרודף אחרי פורץ שברח כבר חורג מעט מהגנה עצמית. מי שרודף אחרי פורץ שברח מיד, לפני שהספיק לגנוב, חורג עוד יותר מהגנה עצמית. הגבול שהציב החוק הוא 'מעשה שהיה דרוש באופן מיידי', זה נראה לי גבול סביר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפסק הדין כתוב שהפורץ הצמיד את ראשו לדלת. אם דרומי, שלא עבר איומים קודמים, יכול לחוש מאוים - על אחת כמה וכמה עיסאם, שכן עבר כאלה. וכשדרומי ירה בגנב שמת מהירי, הוא כבר עשה זאת כשאותו גנב התחיל לברוח, כך שבמקרה שלו ברור היה הרבה יותר שהוא כבר לא בסכנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפורץ כבר יצא מהחנות והסתבך בין הדלתות, בשלב זה עיסאם היה אמור להבין שכבר אינו מאוים. הפורץ הצמיד ראשו לדלת אחרי שעיסאם החל לירות בו (ואולי הוא נפל אל הדלת אחרי שנפגע מיריה). ברור לי שהפריצות, האחרונה והקודמות לה, גרמו לעיסאם לחוש שמאיימים על חייו, וזה מה שגרם לו לירות בפורץ לאחר שברח. הסיבה שהורשע היא שמבחינת טכנית היריה לא היתה דרושה כדי להדוף איום מיידי על חייו. (וגם זה שחתם על עסקת טיעון ולמעשה הודה בהריגה). נכון שדרומי ירה בגנבים אחרי שברחו, ולכן הוא עומד למשפט ולא שחררו אותו מיד (וגם בגלל שאחד הפורצים מת). האם היה אמור להבין שאינו בסכנה? ייתכן שכן, כי ראה אותם בורחים, וייתכן שלא, כי ירה כמה יריות היו בבת אחת (בניגוד למקרה של עיסאם) והן עשויות להיחשב מעשה אחד, ואחרי ה'צרור' הראשון הפסיק לירות. (גם לי התירוץ הזה נשמע מפוקפק. הכוונה היא שאפשר לפרש את היריות כהתגוננות, או לפחות כוונת התגוננות, למרות שהפורץ כבר ברח.) כמו שאמרתי בתגובה הקודמת - יש שוני ויש דמיון בין המקרה של עיסאם והמקרה של דרומי. לדעתי הפסיקה הזו צריכה לעודד את דרומי. לא בגלל שהיה לו ברור יותר או פחות מזחאלקה שהוא כבר לא בסכנה, אלא בגלל שדרומי עוד לא הודה בהריגה בעסקת טיעון. במקרה של זחאלקה גזר הדין הוקל למרות שמדובר בהריגה, בגלל שהוא הרג פורץ שתקף אותו. מכך אני מסיק שאם דרומי לא יודה בהריגה, ייתכן שיצא זכאי לגמרי. (ואולי השופט יחמיר דוקא אם לא יודה, מי יודע?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הבנתי נכון, דרומי מודה שהוא ירה בגנב. כנראה די ברור שהגנב מת מהירייה. איך קוראים לזה אם לא הריגה (וכמובן לא רצח)? חיסול? סיכול ממוקד? טיהור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קוראים לזה הגנה עצמית. הודאה בהריגה אינה הודאה טכנית במעשה, אלא הודאה באשמה. דרומי לא מודה באשמה אלא טוען שירה כדי להגן על עצמו. בדיעבד מסתבר שהוא לא היה באמת בסכנה, אבל באותו רגע הוא (לטענתו, לפחות) לא יכול היה לדעת שהפורצים לא היו חמושים ולא סיכנו אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם מי שאינו חמוש בנשק חם יכול לסכן. בשכונה שלי מישהו התעורר לפני שבועיים בזמן פריצה. במקום להתחבא בשקט מתחת למיטה הוא קם לנסות להבריח את הפורצים. במקום לברוח, הפורצים העדיפו לשבור לו כמה עצמות. חוואי יחיד מול ארבעה פורצים היה עלול בקלות לגמור במצב כזה או גרוע ממנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכתב האישום מוזכרים רק שני פורצים, פרקליטיו של דרומי סירבו לענות לכתב האישום וטענו שהוא שונה מכתב האישום המקורי. לא משנה, גם שני פורצים יכולים לפגוע בו. העניין הוא שהם ברחו כבר כשהוא ירה בהם. הוא טוען שבכל זאת חש מאוים, וזה בדיוק מה שבית המשפט צריך לקבוע - האם היה איום? האם 'אדם סביר' במצבו היה חש מאוים? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |