בתשובה לסמיילי, 28/02/07 13:11
מנצל את ההזדמנות לשאלות תם 434139
בתאור שלך, המניות שוות אחוז שליטה בחברה. מכיוון שאני, המשקיע הקטן, לא יכול להחזיק מספיק מניות כדי לשלוט בחברה, ברור שמחיר המניה נקבע על ידי שחקנים גדולים, עם אחוזים ניכרים של המניות בידיהם. בתמונה שלך, מתנהל מאבק על השליטה בחברות דרך המניות. כאשר חברה נתפסת כשווה יותר לשליטה, השחקנים הגדולים מוכנים לשלם יותר כדי לשלוט בה ולכן מוכנים לשלם יותר גם עבור המניה שלי, המשקיע הקטן. האם הבנתי אותך?
מנצל את ההזדמנות לשאלות תם 434142
אני חושב שזה מתחיל ככה, אבל בהמשך כבר לא צריך ממש מאבק שליטה, מספיק שתהיה אפשרות של מאבק.
מנצל את ההזדמנות לשאלות תם 434143
זהו שקשה לי לראות איך הפוטנציאל של מאורעות נדירים ( השתלטות, קריסה, חלוקת דיבידנדים) מספיק לייצור מסחר תמידי ועקיבה של המניות לאחר ''הצלחת'' החברה.
מנצל את ההזדמנות לשאלות תם 434151
דיבידנד מחולק פעם בשלושה חודשים (בחברה מסודרת). זה נדיר בשבילך?
מנצל את ההזדמנות לשאלות תם 434152
איתך כבר דיברתי, והחלטנו שתלבן את העניין עם אלון עמית, לא?
אגב, דווקא הבנתי שבארה"ב לא מקובל לחלק יותר מידי דיוודנדים מסיבות מס, ובכל אופן שינוי ערך המנייה בדרך כלל לא יכול להיות מוסבר במלואו על ידי צפי לדיבידנדים.
מנצל את ההזדמנות לשאלות תם 434186
אתה קונה בנין למטרות השקעה. מבנין ניתן להפיק רווחים בשתי דרכים: האחת היא להשכיר אותו ולקבל את שכר הדירה. השניה היא להמתין לעליית שוויו של הבנין ולמכור אותו ברווח. כאשר תעריך את שוויו של הבנין לפני שתקנה אותו, האם לא תיקח בחשבון את גובה השכ"ד שאתה יכול לקבל ממנו? וודאי שכן. אם אתה מעריך שערך הבנין לא יעלה, תדרוש שהשכ"ד יהיה יותר ממה שאתה יכול לקבל בבנק על סכום מקביל - ובהתאם לכך תקבע את מה שאתה מוכן לשלם; אם אתה מאמין בעליית ערך הבנין בעתיד תסכים לקבל פחות מהתשואה הבנקאית. כמוך יעשו גם משקיעים פוטנציאליים אחרים, ועל כן זה יהיה גורם משמעותי גם בקביעת הערך כשתבוא למכור את הבנין. יתכן שתהיה מוכן להשקיע את כל השכ"ד בחזרה בבנין, בשיפוצו והרחבתו כך שערכו יעלה, או אף שתקנה בנין שאתה מוציא על תחזוקתו יותר משמכניס לך השכ"ד - מתוך הנחה שערכו יעלה לבסוף; אבל השכ"ד שאתה יכול לקבל תמיד יהיה מרכיב חשוב בתמחור.
מנצל את ההזדמנות לשאלות תם 434154
מתברר שכ70% מהחברות במדד הנאסדא"ק 100 לא צפויות לחלק דיבידנדים השנה (טבע דווקא כן!).
ב S&P 500 המצב יותר טוב, כ20% בלבד לא מחלקות, אבל היחס בין ערך המניה לדיבידינדים שכן מחולקים הוא לפעמים זערורי.
מנצל את ההזדמנות לשאלות תם 434157
לא רק זה. בוא נשים רגע בצד מאבקי שליטה ורווחים כתוצאה משליטה.

בוא נגיד שf זו פונקצית הדיוידנד, ומייצגת דולרים ליחידת זמן. אם הערך הממוצע שלה במשך שנה מסויימת היה $100,000 דולר, זה אומר שהיא חילקה דיבדנדים של $100,000 דולר במשך השנה הזו. אם היא מתפרקת בנקודת זמן מסוימת ומוסרת את נכסיה לבעלי המניות, נחשיב את המסירה הזו לדיוידנד ונקפיץ את הפונקציה רגעית (אח"כ היא תיפול לאפס ותישאר שם לנצח). נניח גם שנירמלנו את f לפי פונקצית אינפלציה וריבית g. לכן, בכל נקודת זמן t, האינגטרל של f*g מt לאינסוף הוא סך כל הכסף שיקבלו ממנה בעליה (מנורמל).

אתה רומז שאתה מודאג מזה שחברה יכולה פשוט לגדול ולגדול בסגנון מיקרוסופטי (או אפילו להישאר באותו גודל), אבל לעולם לא לחלק דיוידנדים או להתפרק, וf תישאר על האפס לנצח – למרות שבעצם החברה מחזיקה נכסים רבים מאוד – ולכן גם האינטגרל יהיה אפס. אבל זה לא יכול לקרות כי שום דבר לא נשאר לנצח, ובסופו של דבר החברה כן תחלק איזשהו דיוידנד, או תתפרק, או תתמוטט (וממילא תפסיק להחזיק נכסים). ההסתברות לזה הופכת לודאות ככל שהזמן חולף, ואפילו מיקרוסופט נכנעה בסופו של דבר. לכן, אם יש לך מניות בחברה, ואתה יודע את f ואת g, אתה יכול פשוט לחכות לנצח ולקבל ליד את סכום האינטגרל כפול האחוז שלך בחברה. ומכיוון שהאינטגרל מנורמל לפי אינפלציה וריבית, אז אם אין לך סבלנות אתה יכול גם למכור את החלק שלך למישהו שיש לו, עבור באותו סכום.

כל השאר זה פשוט משחקי מי-יכול-להעריך-את-f-וg יותר טוב, כשערך החברה (market capitalization) בכל נקודה t הוא הערכת השוק של גודל האינטגרל.
מנצל את ההזדמנות לשאלות תם 434163
כן, את תאורית ה"צ'יקן" מול החברה (כלומר קניית החברה מתוך תקווה שהיא תתפרק בהקדם) כבר דיסקסתי פה. ההסבר הזה אפשרי מבחינה איכותית אבל אולי לא מבחינה כמותית (האם אפשר לקזז כך את מחיר הקניה? האם זה מסביר את עלית מחיר המניה הרבה מעבר לדיבידנדים?). זה גם נראה לי פארדוקסלי שכמה שחברה רחוקה יותר מהתפרקות (= מרוויחה יפה) כך המניה שלה עולה, בעוד שלפי התאור שלך, ככל שמתקרב מועד המימוש על ידי התפרקות, על מחיר המניה לעלות.
מנצל את ההזדמנות לשאלות תם 434169
יש בזה אמת, לכן בדיוק נירמלתי את הפונקציה לפי ריבית ואינפלציה.

תראה את זה ככה. נניח שהריבית היא 10% לשנה. אז עדיף לך לקבל $100 עכשיו מאשר $100 עוד שנה, אבל עדיף $120 עוד שנה מאשר $100 עכשיו, ולקבל $100 עכשיו או $110 עוד שנה זה אותו דבר מבחינתך, מעצם זה שאתה יכול ללוות $100 ולהחזיר $110 עוד שנה או לשים $100 בבנק עכשיו ולקבל $110 עוד שנה בחזרה. אז אם אתה מודד ערך לאורך זמן לפי דולרים של 28 בפברואר 2007, אז הפונקציה g שלך היא 1.1 בחזקת מינוס t כאשר t נמדד בשנים החל מהיום. הערך המנורמל של החברה, בדולרים, הולך ופוחת בקצב g אפילו אם אבסולוטית הוא נשאר קבוע, כי ערך קבוע הוא השקעה רעה: עדיף לשים את הכסף בבנק ולקבל 10% לשנה.

לפי זה, אם חברה לא מחלקת דיוידנדים בכלל, היא צריכה לגדול אקספוננציאלית, ומהר יותר מהופכית של g, כדי להגדיל את הערך של בעלי המניות. ומכיוון שחברה מחוייבת לערך של בעלי המניות שלה, ההחלטה לא לחלק דיוידנדים היא הצהרה נועזת: אנחנו צופים שנגדל מהר יותר מהופכית לg. זה מה שמיקרוסופט עשתה בזמנו. לבעלי המניות, אם הם מאמינים למיקרוסופט, אין סיבה לייחל להתפרקותה המוקדמת, מכיוון שערך חלקם בחברה גדל מהר יותר מהשחיקה של g. להפך: כמה שההתפרקות תקרה יותר מאוחר, יצא להם מזה יותר כסף בסופו של דבר, אחרי נירמול. ברגע שנראה שהחברה לא יכולה או לא סביר שתצליח לגדול בקצב אקספוננציאלי כל-כך מהיר בעתיד, מה שהיא צריכה לעשות זה לחלק איזשהם דיוידנדים לבעלי המניות, כי את הערך של הדיוידנדים עדיף לבעלי המניות לקבל במזומן ולהשקיע בבנק עבור תשואה של 10% לשנה במקום לשמור אותו בתוך החברה ולצפות שיגדל בקצב נמוך יותר. זה מה שקרה למיקרוסופט. גם במצב כזה אין סיבה לייחל להתפרקות של חברה, כי היא מניבה דיוידנדים.

לפחות, זה מה שאני מבין מכל העסק.
מנצל את ההזדמנות לשאלות תם 434174
מתחיל להזכיר לי את פרדוקס סנט פטרסבורג.
מנצל את ההזדמנות לשאלות תם 434201
כ-כן. חוץ מזה שגודל החברה חסום על-ידי פונקצית גודל השוק המקסימלי, שאינה אקספוננציאלית לאורך זמן, מה שממילא מנטרל את הפרדוקס. שים לב שדווקא הטיעון האנטי-פרדוקסאלי שמסתמך על פונקצית תועלת מכסף לא רלבנטי פה -- אתה יכול למכור אחוזים מהזכייה המתהווה הלאה לאנשים אחרים אם אתה חושב שלא תצטרך את כל הכסף.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים