בתשובה לגילי, 06/03/07 9:00
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בניגוד לכותב המאמר, אני לא "מאמינה" בכלום, בטח בלי לבדוק לעומק, ואחרי שהסרתי או לפחות השתדלתי להסיר את משקפי-ההטיה הפרטיות שלי (ולכל אחד יש כאלה). בניגוד לכותב המאמר, אני לא בטוחה שרוק חייב להיות מחאתי, ושהמחאה חייבת להיות מזווית "שמאלנית" (מה-שזה-לא-יהיה). ואני לא בטוחה שרוק על נושאים אחרים מאלה שברשימה הקצרה-מאוד של נתנאל הוא רוק ש"מתעלם", או בורח מהמציאות. מותר ליצור רוק אישי, ומותר ליצור רוק פוליטי שמתייחס לנושאים אחרים בחיים המורכבים שלנו כאן, ומותר לכתוב שיר מחאה מזווית אחרת, אפילו "ימנית" (משל"י). דרישה להתייחסות דווקא לנושא X ודווקא מזווית Y, כי אחרת אנחנו לא מוסריים איכשהו, היא בעיניי קריאה להשתקת היצירתיות של כל מי שלא מתאים לפס הצר שמתווה הדורש, שזה בערך 99 אחוז מאוכלוסיית העולם. וזו הבעיה שלי עם המאמר. [ובהזדמנות חגיגית זו אפנה שוב לשיר של דילן שאליו קישרתי למטה, כדוגמה לשיר מחאה שאצל נתנאל כנראה לא היה עובר את הוועדת לאישור שירי רוק.] |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ברור, אני מסכים. אבל אי אפשר להגיד שלא כותבים הרבה על ערבים ישראלים כי הם כבר כל כך משולבים בחברה שאנחנו מקבלים אותם כדבר טבעי, או משהו כזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שים לב שכתבתי שם ''אולי אפילו להפך''. ה''אולי'' לא מקרי. אבל אני מודה שהמאמר עצבן לי את האנטי הפרטי שלי (שהוא אנטי לכל שטאנציות מחשבתית, ולא חשוב מאיזה כיוון) ולכן הניסוח שם לא מספיק זהיר. כוונתי שם היתה להגיד שיכולה להיות השקפה שונה, ולאו דווקא להעמיד כאמונה פרטית שלי את ההשקפה המסויימת הזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי את השיר של דילן. הוא יפה מאוד, ולשמחת אסתי וקוראים אחרים - ועדת אישור שירי רוק, ועדת משנה לטקסטים, הייתה מעבירה שיר זה במהירות. ולמען האמת, לו הייתי אמריקאי (או יותר טוב: יהודי אמריקאי), היה שיר זה יכול להחליף את השיר של פורטיסחרוף במאמר שהייתי כותב במקבילו האמריקאי של האייל הקורא. וברצינות: הטענה של אסתי נכונה, אלא שהיא נובחת על העץ הלא נכון, או במקרה שלנו - שרה למיקרופון שאינו מחובר. כבר בתחילת מאמרי, כתבתי: "לעתים, שיר רוק נולד כמחאה מיידית של מוזיקאים צעירים נגד אלמנטים מסוימים בחברה בה הם חיים, מחאה שלובשת צורה של יצירה מוזיקלית רק מפני שכלי זה הוא הזמין ביותר לביטוי מהיר; שירי רוק רבים נעדרים כל סאב־טקסט פוליטי, וקסמם נובע מעצם ההתרסה או העוצמה המוזיקלית והטקסטואלית של יוצריהם". ובמלים אחרות - אין דין יהלי סובול כדין מיכה שטרית. יהלי סובול, לדוגמה, כותב טקסטים נהדרים מנקודת מבט מאוד אישית על הסובב (ויש לי את כל הדיסקים שלו, אם שואלים) וכמעט ואין התייחסות פוליטית בשיריו. כל זה אינו גורע בכלום מהמהות הפוליטית ביצירה שלו, שמקורה בהשקפתו (באופן בו אני מבין אותה) לפיה החיים הם מאבק שבו אתה סופג מהלומות קטנות ועצובות. מיכה שטרית - או אהוד בנאי, למשל - עוסקים ברובד הפוליטי הגלוי בישראל. כל טענתי היא שאני מופתע לגלות כמה מעט התייחסות יש מקרבם של אמנים ש*כן* מתייחסים ל"מצב", אל הערבים הישראלים/ פלסטינים תושבי ישראל. ושני דברים נוספים: א. תמצאי אמן שיוצר מוזיקה פוליטית טובה עם אוריינטציה ימנית, ואז נוכל להתווכח על הטיעון הזה. ב. לא להאמין בכלום בלי לבדוק לעומק שקול בעיני לטיעון שכרמלה מנשה לא יכולה להיות כתבת צבאית כי היא לא הייתה חייל קרבי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אריאל זילבר ימני, ומוחרם ברנז'אית בגלל זה. אמנים ימניים אחרים שותקים מפחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במה מתבטא ה"חרם הברנז'אי"? מה פירוש "שותקים מפחד"? פחד ממה? מזה שיוסי שריד הבריון יבוא ויחתוך אותם לחתיכות? אה, צביקה פיק "שותק מפחד" כבר שלושים שנה? מעניין, לא ידעתי, באמת מעניין מאוד. אה, סליחה, זה שהקריירה של ג'אקו אייזנברג חוסלה באחת, זה בגלל דעות ימניות? למה לא מגלים לי שום דבר?! אה, וזה לא רק בגלל הדעות הימניות שלו אלא גם משום שכל הצדיקים הגמורים שעשו לו לינץ' ציבורי בלי משפט, בלי סנגוריה, בלי מלח ופלפל ובלי הרדמה - אף אחד מהם לא אמר מימיו "מדינה זונה"? (בפקק על הכביש, בתור בבט"ל, בעשרות סיטואציות אחרות ולפעמים גם סתם כך, בלי סיבה מיוחדת) או בגלל שהם כולם, ללא יוצא מן הכלל, הולכים לצבא ומשרתים את ארצם בנאמנות? אהא, הבנתי, אין ספק שכך הדבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אריאל זילבר יוצר מוזיקה פוליטית? ממתי? מהאלבום ה"ערבי" שהוא הוציא ("מסך עשן") אי אפשר לחלץ כלום על השקפותיו, אפשר אפילו לטעות בהן, מלבד לגבי ההבנה שהוא משתלב :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אריאל זילבר זכה ליחס מזלזל כשהתבטא בגנות ההתנתקות, זה נכון, אבל לא בגלל איכות היצירה שלו, אלא בגלל האופן המסורבל שבו הוא ביטא את דעותיו, והשירים שחיבר בתקופת ההתנתקות, שככל שאני זוכר אותם לא ביטאו כמעט כלום מהכישרון שלו. זילבר נפל למלכודת טיפוסית ליוצרים, שמנצלים את הפלטפורמה שהם בנו בעצמם כדי להתבטא פוליטית בכלים שאינם ייחודיים להם, ובכך מערערים בעצמם את השם הטוב שנוצר להם (למשל: ההערה של סאראמאגו על השואה). המקרה של זילבר מזכיר לי משפט שאמרה פעם שולמית לפיד, שכשהיא כותבת, היא מרגישה כאילו משהו חכם ממנה משתלט עליה. כלומר: אם אתה מוזיקאי טוב בעל דעות ימניות, הכלי האפקטיבי ביותר לביטויין הוא ע"י יציקתן לקאדר היצירה שלך, ללא קשר לעיתוי פוליטי ספציפי שאתה נרתם אליו. עד כה, לא נתקלתי בכאלו, כך שאני בספק שהם שותקים מפחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין שלזילבר דווקא יש שיר פוליטי איכותי ומצוין - אבל דווקא על אג'נדה 'שמאלנית' של איכות הסביבה - 'להתראות במבול הבא'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שיר ממש נחמד. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |