 |
|
 |
||
|
||||
 |
מנחם פרי מ#*&%^ן את השכל. טוב, בעצם מנתח את פסק דין רמון כנאראטיב ספרותי שאין בו מספר כל יודע: |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ארוך, מייגע, ולוקה בכשלים לא מעטים (למרות שהמסקנה הסופית שלו נכונה. אבל ניתן היה לפרוש אותה על מאמר בן 4 פסקאות). רציתי להעיר על שני כשלים חמורים במאמר. 1. פרי מתלונן שהשופטות (כך!) אינן מבינות בפסיכולוגיה וספרות. לטעמי הוא הפגין חוסר הבנה במקצוע השפיטה. מקצועו של שופט הוא *להכריע*. הוא קובע את האמת המשפטית. וברוח זו עליו לכתוב את פסק הדין. פרי מתהולל כמוצא שלל רב על השפה ההחלטית שבה כתוב פסק הדין - למרות שהוא מבוסס רק על סיפורים מעובדים. האם פרי קרא פסקי דין אחרים? אין בכתבתו שום השוואה עם עבודה משפטית אחרת. 2. פרי נוהג באופן לא הולם כלפי הקורא כאשר הוא מתחייב להשתמש רק בראיות שהוכרו כקבילות ואמינות בבית המשפט, אולם חוזר ומנופף בהם במהלך המאמר. הוא מתהדר בניסיון לחבר סיפור קוהרנטי יותר מהסיפור של השופטים, תוך שימוש באותן עובדות מוסכמות. אולם בפועל, הוא מזכיר מדי פעם עדויות שנדחו על-ידי בית המשפט, מראה כיצד יש בהן לחזק את עמדתו, ומיתמם לומר שהוא לא עושה זאת. (ועם זאת, הסיפור של פרי נראה לי הולם יותר את העובדות) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ארוך מדי ומייגע מדי - אין ספק. אבל אינני רואה שהיה צורך להשוות לעבודות משפטיות אחרות כדי לעמוד על ההחלטיות שלא במקומה. כשמזכים מחמת הספק, למשל, ברור שאין בזה שום דבר החלטי מדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסצנה הקוואזי פרויידיאנית שמעוצבת בסוף לא נראית כל כל הולמת עובדות כלשהן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לא נכחתי בסצנה...לא נכחתי...כשנשמעו העדויות והטיעונים...פרוטוקול העדויות אינו לפני...נשללים ממני פרטים שעלו בסיטואציה השיפוטית...אינני בא להציג שום "מציאות אמיתית"...אני מבקש להראות כי לשיטתן ולפי עקרונותיהן...עולה מן הטקסט...סיפור טוב וקוהרנטי מן הסיפור שהן מספרות." והמסקנה הבלתי מובנת: "מה _באמת_ קרה...פרי מציע קריאה _פרשנית_." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
של תת-שערורייה הקשורה במאמר: "כתגובה לטקסט הזה כתבה קבוצת סטודנטים עלומי שם את המכתב הבא, ותלתה אותו ברחבי הפקולטה היום.... "כסטודנטים של פרופ' מנחם פרי, ראש החוג לספרות, הופתענו למצוא הבוקר בשער מוסף "ספרים" של "הארץ" את תוצאות המבחן במבוא לסיפורת (קורס חובה). לגיטימי שפרי מפרסם מאמר פרשני-ספרותי המנתח את פסק דין רמון, ולגיטימי גם שהוא מזכה את הנאשם; לא לגיטימי ואף נבזי להכריח אותנו לזכות את רמון במבחן שלנו". (דעתי האישית על המאמר - בתגובות שם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי - האם הבחינה הייתה לפני או אחרי פרסום המאמר? והאם חילוץ מסקנה שונה משל פרי בהכרח הביא/היה מביא לציון גרוע? (והאם, אגב, חילוץ מסקנות שונות משל פרי מביא תמיד לציונים גרועים בבחינות שהוא נותן?). ובאשר לדעתך - אני נוטה להסכים שמדובר בקשקוש פוסט מודרני, אבל המסקנה נראית לי לא רק נכונה, אלא גם ודאי לא אנטי פמיניסטית. אני מבינה שאת סבורה אחרת. מדוע? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבחינה היתה לפני הפרסום. באחת התגובות לפוסט שקישרתי אליו נאמר: "אני יכול לספר שמנחם פרי התחיל להציג את הניתוח של סיפור רמון גם בקורס/סמינר שהוא מעביר בנושא ”קריאה מקסימלית“. הוא נתקל בחומת אש מצד כמה תלמידות עוד בשלב ההקדמה ולא הצליח להתקדם הרבה בניהול השיעור. אני תוהה אם הוא יצליח לגמור את הניתוח בשיעורים הקרובים". אין לי מושג לגבי הבחינות של פרי - מעולם לא למדתי אצלו. לאיזו מסקנה אתה מתכוון? למסקנה של פרי? אשמח אם מישהו יתמצת לי את המסקנה בחמש מילים, כי הוא ודאי לא יצליח לעשות את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני למדתי אצלו לפני אי אלו שנים, ולכן אוכל לתרום (לשם שינוי) מידיעותי. בקורס החובה ההמוני המבחנים נבדקו על ידי המתרגלים, אשר הנחו את התרגיל הנלווה. בקורסים קטנים ו"אישיים" יותר של פרי לא הוגשו לבסוף מבחנים אלא עבודות. עכשיו, בעבודה הסטודנט צריך להרשים את המרצה (כל מרצה) באופן שבו הוא מבסס את טענותיו. כמובן שקשה יותר להרשים מרצה בעבודת הניתוח שלך כאשר הוא לא מסכים בכלל עם הטיעון המרכזי (למרות שגם זה הצליח לי פה ושם). הניסיון שלי עם פרי (שכעת יוצא מהקשרו) הוא כזה: מאחר שלא הייתי מרוצה מהציון הבינוני שקיבלתי אי פעם, שאלתי אותו על כך בשעת הקבלה. בעוברו על העבודה הוא הראה לי שהוא כתב בה את מילת ההתפעלות שלו (לא זוכרת כבר אם "טוב!" או "יפה!" או "כן!") רק פעם אחת. ציון באמת טוב היה צריך לנבוע מלפחות שלוש קריאות שכאלו. ואם אני כבר כאן אז הנה תמצות הבנתי הפרשנית (יותר מ5 מילים) לדבריו של פרי: הקצינה עברה סערה נפשית בעקבות מעשיו של רמון לא משום שהוא תקף אותה אלא משום שמיניותה המופגנת היא בלתי מודעת, ותגובתו המינית כלפיה הכריחה אותה להיות מודעת למיניותה לרגע. ומאחר שהיא דמות בלתי מובנת ומושתקת, הסובבים אותה והמערכת המשפטית לא יכלו להחיל את מצבה הפסיכולוגי בתפיסתם ולפעול בהתאם. 1 1 כמובן שניתן לתמצת עוד אמירות מדבריו של פרי. אמירה חוזרת עשויה להיות למשל "השופטות בנות זנונים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טענה שאינה תלושה מהמציאות בעיני. לא שזה מצדיק שינויים בפסק הדין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני גוררת את רגלי, ולמרות זאת נאלצת להסכים איתך. אבל אולי באופן אלטרנטיבי אפשר להציע, שמה שעשוי היה להתנער מתת המודע של הקצינה היא לא מיניותה שלה אלא מיניותו של דוד חיים החביב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם את צודקת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המסקנה (לגבי המתלוננת) היא כפי שאמרה האלמונית השנייה, רבל אני התכוונתי יותר למסקנה לגבי רמון - שהוא ודאי הסיק, ואף יכול היה להסיק, שהמתלוננת לא תתנגד לנשיקה צרפתית מצדו, ואולי גם לדברים אחרים. קרי (המשך שלי), מעשהו לא היה פלילי. ולמען האמת, כדי לראותו אותו כפלילי, צריך להניח שבחורה בת 20, קצינה בצה"ל, היא ממש ילדה רגישה ושבירה הזקוקה להגנה יתרה, וללא כל אחריות על מעשיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפרשנות שלך ושל האלמוני האחר די שונות.. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבחנתי בשום סתירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשכנה שלך יש דעה נחרצת בעניין http://www.notes.co.il/carmi/29719.asp | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, לגבי ''אני לא יכולה לעמוד בפניך'' - או שאני איטית מאוד, או שאף אחד לא התייחס לאפשרות שהמשפט הזה היה בסך הכל משחק מילים (לא מוצלח). שכן הוא נאמר בסיטואציה בה החיילת הציעה לשר לשבת, מפאת כבודו, והוא סירב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואלה, באמת לא קראת את הממרח של פרי (לא הפסדת). זו אכן הפרשנות שהציעה התביעה והתקבלה על ידי בית המשפט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ונניח שהאמירה הזאת היתה בגדר משחקי מילים על גבול הפלירטוט? מה זה משנה? הרבה פעמים יש דברים מסוג זה שאינם מתקרבים לנשיקה צרפתית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרבה פעמים יש גם צילומים עם אישים חשובים שאינם מתקרבים לחיבוק מהסוג שמופיע כאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ד"ר אורית קמיר בניתוח פרשני - הפעם לפרשנות של פרי: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמרי נא - איך מוצאים את המאמר הזה באתר הארץ בלי הקישור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודעת איך למצוא אותו עכשיו. בצהרים הוא היה בעמוד הבית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה מראש וסליחה - כבר מצאתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדקונסטרוקציה שלה כושלת ביותר. מניתי חלק מהנימוקים בתגובה 114. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרי מסביר היטב מה הוא כן קרא ומה ניתן להבין מן הטכסט שהוא כן קרא. מה הבעיה שלך עם זה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש משחקי מילים אשר מתקיימים רק בכתב, כמו החילוף המעניין בין ''קרה'' ו''קרא''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אורית קמיר עונה לפרי בתמציתיות והיגיון, אך בלא פחות זעם קדוש ותרגילים ספרותיים לא סימפטיים (בניגוד לבית המשפט, קמיר דווקא מקבלת שאולי היה שם מעין-פלירטוט, אבל היא איננה מודה שבכך היא מסכימה עם פרי. כמו כן, מסתבר שבעיניה בת 21 היא "נערה".) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |