בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר, 11/03/07 22:32
מעניין 435253
התיחסתי לנאמר במשפט ''פורטיס וסחרוף הם מוזיקאים נפלאים ... אבל לא הייתי מכתיר אותם כמעמיקים'' וכו'. וכנראה לקחתי את דבריך קצת מעבר לכוונתך המקורית.
אולי מקור הבעיה הוא מלכתחילה בשימוש בתואר ''מעמיק'' לגבי שירת מחאה. שירת מחאה נבחנת יותר בקריטריונים של ''מרגשת'', ''נוגעת'' ופחות באמת מידה של ''מעמיקה''. אם חושבים על כך לא הייתי מתאר את פול רובסון או בוב דילן כמעמיקים, ולתאר את בילי הולידיי כמעמיקה גובל באבסורד (אם כי היא לא כתבה ואפילו לא בחרה את החומר שלה).
אני לא ממש מכיר את השירים של פורטיס סחרוף, אבל בישראל אכן מקובל להפריז בערכם של יצירות (כל סטנד אפ וחיקוי מבטאים הוא סאטירה וכל תחרות כשרונות צעירים היא אבן מכוננת בתרבות הישראלית). מזכרוני, החומר היותר ותיק שלהם,אכן היה אנטי-תזה של מעמיק. הוא היה בעיטה פאנקיסטית לכל עבר וללא שום מטרה ממוקדת.
מעניין 435281
לגבי הפסקה האחרונה, כדאי שתתעדכן (אבל בעצם, אם בעיניך פול רובסון לא מעמיק, כנראה שההגדרות שלנו שונות).
מעניין 435437
אני לא יודע איך ל"אכול" את תגובתך. או ש"היה [בה] צליל זילזול" או שאת נותנת לחוש ההומור שלי קרדיט רב מדי. יכול להיות שבכותבך "אם בעיניך פול רובסון לא מעמיק וגו"' כיונת לשנינה המתיחסת לעומק קולו של זמר הבאס-באריטון המפורסם (דרך אגב אחד הזמרים המוערכים בעיניי).
לגופו של עניין, עלי להודות שאת צודקת. לא הייתי מודע להיקף השכלתו (בעיקר הלינגואיסטית) ופעילותו של הזמר ולכן הערכתו כלא-מעמיק היא חסרת בסיס. להגנתי אומר שהזמר התפרסם כזמר של שירי פולק אפרו-אמריקנים (ומכל העולם) ושירים אלו "עומקם" קשור בד"כ לפשטותם ולאו דוקא למורכבותם הרעיונית. (ושוב נראה שהתואר "מעמיק" הוא לא מתאים כאשר מתיחסים לאיכויות של שירים ובפרט שירי עם ומחאה). אאל"ט old man river נלקח מסרט מוזיקלי וההקשר למצוקת השחורים נבע מן הסאב-טקסט של הסרט יותר מאשר מן השיר עצמו. (אפשר גם לשאול מהי מידת העומק האינטלקטואלי של אדם שייחס לסטלין "deep humanity," "wise understanding," and dedication to peaceful co-existence. ? אולי לכל היותר משהו מסד"ג של סארטר.)
לגבי הפסקה האחרונה, אני מצטער, אך כנראה יש ביננו הבדלי טעם (ולאו דוקא עניין של הבנה). אני דוקא זוכר את פורטיס של "רד מעל מסך הטלביזיה שלי". לי זה נראה יותר סקס פיסטולס מאשר ז'אק ברל או אפילו קורט קוביין. הם צווחו ובעטו לכל עבר, כנראה מתוך נסיון לזעזע את הבורגנים. בשירים שלהם לא מצאתי התיחסות או הזדהות עם מצבו או מצוקותיו של איזשהו חלק מן המין האנושי. נכון שאני לא מכיר יותר מדי את כל יצירתם של פורטיסחרוף, ואם תמצאי אצלם משהו מסוג "ערבב את הטיח אחמד" של אהוד בנאי או "שיר כאב" הבאמת יפה של מאיר אריאל, אאלץ להודות בטעותי גם בעניין זה.
מעניין 435510
לא כתבתי באירוניה או בשנינה, אלא כפשוטו.

שירי הפולק/בלוז/גוספל אומנם פשוטים בד"כ, אבל אין סתירה בין פשטות לעומק‏1. הביצוע של רובסון מעניק להם עומק נוסף, הפעם דרך הקונטקסט - זמר שחור שר את שירי העבדות באולם קונצרטים מכובד ואף מונצח על סרט הקלטה.

בנוסף, מה זה עומק? אני לא מנתחת יצירות כאלה בכלים שבהם אני ניגשת לאלתורים בג'אז או למוזיקה קאמרית או ליצירות של סטיב רייך. יש להם עומק משלהם, שנמדד בסרגל אחר, אם כי אני עייפה מכדי לנתח אותו למרכיביו (ואולי אקום בבוקר עם רעיון איך לעשות את זה).

1 דוגמה נחמדה אחת, לא קשורה לרובסון: http://www.lyon.edu/wolfcollection/songs/southernair...
שיר גוספל בעל תכנים מהברית הישנה (בני ישראל בורחים, השמדת צבא מצרים). המסר הסמוי מדבר על שחרור קרוב מעבדות בארה"ב ורוקם חלום מתוק על תבוסת הלבנים.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים