בתשובה להמסביר לצרכן, 17/02/07 10:22
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא ולא ולא. למען האמת, אני לא מסכים עם כל מה שכתבת כאן. לאזרח אסור, ובטח שלא מומלץ, לבצע את תפקיד המשטרה, או את תפקיד בית המשפט. אוי ואבוי למדינה שה"שיטה" שלה לטיפול בפושעים היא סגירת חשבונות של הקורבנות. מדינה כזאת אינה ראויה להיקרא מדינת חוק. אני בטח לא רוצה לסמוך על שיקול הדעת של האזרח לפעול במידתיות (תתפלא באיזה מצבים אנשים מסויימים יחשבו שרצח הוא דבר מוצדק). אם הייתי רוצה ב"שיטה" כזו, הייתי מצדד באנרכיה, כי זה מה שזה בעצם. "מי שגונב, דמו בראשו" - ממש לא. גניבה היא עבירה על החוק ואין זכות לפרוץ, זכות לגנוב, זכות לאיים וכו', אבל יש זכות לחיים, שהיא אולי הזכות היחידה (פרט לחירות המחשבה שלאף אחד אין כוח או רצון לאכוף שום הגבלה אפשרית שלה) שאין לה שום סייג בחוק, פרט לפושעי מלחמה נאצים, מסיבות שאני אישית לא בטוח שהן ראויות. בקיצור, לפי החוק של מדינת ישראל, אין אנשים ש"מגיע להם למות". יש נסיבות שבהן מוצדק לרצוח אנשים, בעיקר כדי להציל אנשים אחרים ממוות אפשרי, ולמעשה כבר בחוק הקיים מותר לירות בגנב, גם אם אינו מסכן את חייך, דבר שהוא לא מוצדק לדעתי. אבל לירות בכל מי שפרץ לשטח שלך? אתה באמת רוצה לחיות במדינה שמתירה את זה? ואני לא מסכים עם התיאור שלך כאילו אלה שתי האופציות שלנו - לחיות עם גניבות בלתי פוסקות, או לתת לכל אחד רשיון להיות מחוקק, שופט, ומוציא לפועל (ואם זה היה כך, הייתי בוחר באופציה הראשונה ממילא). משום מה לא נראה לי שהבעיה במשטרה היא של כוח אדם. כשאני הייתי בשמטרה, ראיתי את האבטלה הסמויה, וראיתי שוטרים שמעבירים אותי מתחנה לתחנה בטענה ש"זה לא השטח של חדרה אלא של נתניה" ואחר כך "זה לא השטח של נתניה, אלא של חדרה" (ככה זה כשגרים בין חדרה לנתניה - הפושעים באים משני הכיוונים, אך עזרת המשטרה לא באה מאף כיוון). הבעיה היא של אינטרסים. לאף אחד אין כוח להסתכן ולהתאמץ. אני פשוט המום מהקלות שבה אתה מכריז על (ומקבל בהבנה) פשיטת רגל של מערכת אכיפת החוק. אם זה עד כדי כך גרוע, תקים מפלגה שמטרתה לדאוג לבטחון האזרחים, תעשה הפגנות, תגיש בג"ץ נגד המשטרה... כל כך מהר אתה מוותר? בקיצור, קרא את מה שכתבה יונית בהפניה ששמו כאן ל"משמר הכנסת". היא אומרת את זה יותר יפה ממני. והנה הצעה נחמדה (בתור הצעה ראשונית): לתקצב שוטרים ע"פ הרשעות של פושעים שהם תפשו. למשל: כל אחד שהורשע בגניבה יזכה את השוטרים שתפסו אותו בחמש פעמים שורש של הערך של הרכוש שגנב (בשקלים). אדם שעבר ברמזור אדום - 50 שקל. אדם שהורשע באונס - 500 שקל. רצח - 2000 שקל. שכר הבסיס יופחת בהתאם. אני יודע שזה נשמע קצת מוזר בקריאה ראשונה, ומישהו כבר בטח חשב על אפשרויות השחיתות שזה יוצר, אבל אפשר למגר גם את זה. באופן כללי, אין לי ספק שדבר כזה למשל ישפר את אכיפת החוק בצורה מדהימה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
רק להעיר לפסקה האחרונה שלך (אם כי גם היתר מזכיר את האמירה הישנה על כך שליברל הוא בסה"כ שמרן שעוד לא שדדו אותו): מה שאתה מציע הוא הגרוע בכל העולמות. חשבת פעם למה בבית משפט יש הנחת מוצא שכששוטר מדווח על עברה שהוא היה עד לה יש להאמין לשוטר ולא לאזרח? הסיבה לכך היא שלשוטר אין אינטרס לרמות את בית המשפט, אלא רק לדווח את האמת. ברגע שהכנסת את האינטרס אין שום סיבה להאמין לשוטר. אם תשלב את הכוח שיש לשוטר ביד עם אינטרס אישי חזק תקבל משטרה שהיחיד שיהיה ראוי לעמוד בראשה יהיה נצ"מ יורם לוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתן עדות שקר הוא פשע שאני לא בטוח ששוטרים ירצו לעשות (ולהסתכן בהדחה מהתפקיד) בשביל סכומים כאלה, גם אם אתה מניח שהם מושחתים לגמרי ולא איכפת להם לשקר ולהכניס אדם חף מפשע לכלא. לעומת זאת, אם זה כך, הרי שבמצב הנוכחי אין כמעט שום סיכוי לקבל איזושהי עזרה מהמשטרה באיזשהו מקרה. חוץ מזה, גם ככה תיאורטית (ומעשית) פושע יכול לשחד שוטרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם היום, כאשר לשוטרים אין תמריץ כספי ישיר, לא חסרים מקרים של עדויות שקר ותפירת תיקים. שוטר, כמעט כמו כל עובד, רוצה להראות שהוא הצליח בתפקידו (ובאותה הזדמנות גם לנער את הבוס שלו1 שיושב לו על הוריד ושואל אותו כל הזמן "מה עם המקרה המוזר של החתול? מצאתם כבר חשוד?"). בקרב השוטרים (כמו בקרב בעלי מקצוע אחרים) לא חסרים כאלה שמעגלים פינות בדרך. ___ 1 במקרה הטוב. לפעמים זאת העיתונות2, לפעמים פוליטיקים, לפעמים כולם. 2 ראה מקרה רצח תאיר ראדה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם ככה אז הבעיה כבר קיימת. לא נראה לי שזה לא פתיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה קרה לחתול? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא לא נבח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אמא, תני לו לקרוא את כל מה שהוא אוהב, אבל בכלבית''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מכיר את האלוזיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרסומת לג'רוזלם פוסט לצעירים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואללה. בעד זה אספר את הבדיחה ששורת המחץ שלו מופיעה בכותרת: מעשה ביהודי שביקר את חברו שהיה בעל מסעדה בניו יורק. הסבו שניהם ליד השולחן והמלצר הסיני פנה אליהם ביידיש משובחת ורשם את הזמנתם. לאחר שנפנה המלצר שאל היהודי את ידידו - איך הצלחת ללמד את הגוי הזה יידיש כל כך טובה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמיד כאשר ניתן למישהו כוח הוא עלול לעשות בו שימוש לרעה, ותמיד תהיה מידה של שחיתות, אבל כאשר אתה מכניס את האינטרס פנימה בדלת הראשית ומתמרץ אותו אתה מעודד אותה באופן אקטיבי. נניח שידידנו משה השוטר רוצה להשלים הכנסה החודש. דרך אחת היא להשכיר את עצמו לאבטחת ארועים; אתה מציע לו דרך שניה. משה יֵשב ליד תמרור העצור הקרוב, וירשום מספרים של מכוניות בהן יושב נהג לבדו. כל נהג כזה יקבל הביתה דו"ח על אי-עצירה; כל דו"ח יכניס למשה חמישים שקל. אם נהג ידרוש להישפט זו תהיה מילה שלו מול מילה של משה; לא יהיה לו סיכוי. הנהגים יודעים זאת, וכיוון שאין להם מי שיגַבה את עדותם הם לא יטרחו לנסות. אפילו אם נניח לרגע בצד את השחיתות, עודף מוטיבציה משיקולים לא נכונים יכול להיות מסוכן בעבודת משטרה לא פחות מחוסר מוטיבציה. שאל את רומן זדורוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אני מדבר על תשלום פר הרשעות בבית משפט. הוא יצטרך לתת עדות שקר כל פעם. כמה פעמים הוא יוכל לעשות את זה עד שמישהו יבין שמשהו כאן מסריח? אולי אחת או שתיים. שווה את הסיכון להיות מודח מהתפקיד? זה לא מפחיד אותי. אם כבר, הבעייה היא שהשוטרים יעסקו בלהרוויח כסף, וירגישו שמותר להם לא לאכוף עבירות קטנות ורבות, שכמובן רובן לא יגיעו לבית המשפט. אבל ת'כלס שוטר שחושב שמותר לו לא לאכוף את החוק כשלא בא לו יכול לחשוב ככה גם עכשיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דו"ח תנועה ששולם נחשב להרשעה בבית משפט לכל דבר. אולי עשרה אחוז מהנהגים מנסים את מזלם בבית המשפט - ורובם מתאכזבים. הוא יכול לעשות דו"ח או שניים כל ערב בדרך חזרה הביתה. אולי פעם בחודש הוא יזומן להעיד. למה שמישהו יחשוד בו? שוטרי תנועה מעידים בבתי משפט. זה חלק מהתפקיד. ברור שאם אתה פועל בצורה כזו אתה גם תגרום שהעבודה תכוון כולה למה שאתה תשלם עליו. למה ששוטר ידאג להפריד בין שכנים אם הוא יכול בינתיים ללכת ולחפש איזו עברה מכניסה? למה שהוא ינסה למנוע פשע אם הוא יכול לתפוס אחר כך את הפושע? כל שהוא יתן לפשע חמור יותר להתרחש כך הוא ירוויח יותר. עדיף לו לשבת ולהסתכל איך צעקות הופכות לדחיפות, דחיפות לקטטה וקטטה לדקירה בסכין מאשר להפריד בשלב הראשון. אבל זה לדעתי החלק הפחות משמעותי בענין. אשאל אותך שאלה אחרת: אילו היית מבטיח לכל חייל בצה"ל שהורג מחבל עשרת אלפים שקל, כמה פלסטינים חפים מפשע היו נהרגים, לדעתך? אגב, הנחת המוצא שלך היא שהדרך הטובה ביותר (אם לא היחידה) להניע בני אדם היא הכסף. זו גם ההנחה של הכלכלה הקפיטליסטית; לדעתי היא שגויה. כסף הוא רק דרך אחת, וברוב המקרים לא הטובה ביותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאפשר להניח שכסף היא דרך טובה להניע בני אדם, אבל צריך לדאוג לכך שהביקורת על ה"תוצרת" לא תהיה מכנית, הרשעה->כסף אלא יותר פרטנית. בקיצור, צריך לאפשר אולי למפקדים לחלק בונוסים על בסיס ביצועים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
OK, אני מסכים עם ראובן. הייתי מעדיף לא להשתמש בכסף, הבעייה היא שעכשיו זה פשוט לא עובד. יש לך רעיונות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, לא נכון שזה לא עובד. אתה מוזמן להביא דוגמה אחת של משטרה בעולם שמשתמשת בשיטה שהצעת. למיטב ידיעתי, אין כזו. חלק מהמשטרות בכל זאת מצליחות. מסקנה - ניתן להצליח בדרך אחרת (שאולי ניתן ללמוד עליה קצת מהתבוננות במשטרות המצליחות). כבאים, שוטרים וחיילים מסכנים את חייהם על בסיס יומיומי לא למען הכסף. שב"כניקים עושים עבודה נפלאה מבלי להזדקק לתמריץ כספי. בקיצור: לא התמריץ הכספי הוא מה שנדרש כדי להניע אנשים. ההצעה שלך מתבססת על תפישה קצת פשטנית של עבודת המשטרה: תפקיד המשטרה הוא לתפוס פושעים, ניתן לשוטר בונוס על זה שהוא תופס פושעים, השוטר יתאמץ יותר ויתפוס את הפושעים ובא לציון גואל. במציאות זה רחוק מאד מלהיות כך. ראשית, תפקיד המשטרה *אינו* לתפוס פושעים אלא למנוע *פשיעה* והפרעה לסדר הציבורי; אחד האמצעים לכך הוא לכידת פושעים, אבל זה רק חלק מהענין. שנית, מניעת או צמצום הפשיעה *כתופעה*, להבדיל מלכידתו של פושע בודד, היא פרי של עבודה מערכתית שלא ניתן לייחס אותה לשוטר ספציפי ואפילו לא לצוות ספציפי; אפילו המשטרה כולה היא רק חלק מהמערכת הזו. הגדלת מספר הלכידות הבודדות (אפילו אם נניח שהיא מעשית) לא בהכרח תצמצם את הפשיעה בכללותה. שלישית, אפילו ברמה של לכידת האחראים לפשע בודד או לסדרת פשעים מדובר לא בעבודה של יחיד אלא בצוותים שיכולים בקלות להגיע לעשרות אנשים: חוקרים, רכזי מודיעין, בלשים, זיהוי פלילי ומה לא. לא מעשי ולא סביר לחלק לכל המשתתפים פרס גדול מספיק לתמרץ אותם. באופן כללי, לא נראה לי שהבעיה הבסיסית של המשטרה היא בעית מוטיבציה. יש לה בעיה בסיסית של הקצאת תקציבים - מספר השוטרים קטן יחסית לגודל האוכלוסיה, ומוטלים עליה תפקידי ביטחון שאינם קיימים במדינות אחרות. יש לה מחסור בציוד מודרני. יש לה בעיות ניהול ופיקוד וקשה לה למשוך כוח אדם איכותי. למרות זאת, לשוטר בניידת או לחוקר במשרד יש, לדעתי, מוטיבציה נאותה בהחלט לעשות עבודה טובה. לא זה הענין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקשר לפסקה השנייה - נכון שתפיסת פושעים היא רק חלק ממניעת פשיעה. אבל חלק גדול, ואולי העיקרי, והוא כרגע נקודת התורפה של המשטרה, לדעתי. זה לא רק עניין של להרחיק מאיתנו את הפושעים, זה גם עניין של הרתעה - העובדה שבן אדם ידע שאם הוא מבצע פשע, כמעט בטוח שהוא יגיע לכלא. לדעתי היא לבדה יכולה לצמצם את הפשיעה במידה ניכרת. אולי תגיד לי מהן הדרכים האחרות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשטרה לעולם לא תוכל לתפוס את כל הפושעים. יותר מזה - גם לא תגיע למצב שעבור פשע יחיד הפושע יידע שרוב הסיכויים שהוא יגיע לכלא. כדי שזה יקרה תצטרך מאות אלפי שוטרים, אלפי שופטים, עשרות בתי כלא. שום סיכוי. משטרה צריכה לעסוק לא רק בלכידת מבצעי פשעים, אלא קודם כל בניתוח הפשיעה כתופעה וכיצד למנוע אותה. מהם סוגי הפשעים הנפוצים? מה עושה אותם לכדאיים? מהו התהליך של ביצוע פשע כזה ואיפה נקודות התורפה שלו? האם הם מבוצעים בידי ארגונים וכיצד ניתן לטפל בארגונים האלה? כך, למשל, אם ברגע מסוים אחד הפשעים הבעייתיים יותר הוא גניבות רכב, סביר שלכידת גנבי רכב לא תהיה בהכרח הדרך היעילה לטפל בו; קל מאד לגנוב מכוניות, ואם ניתן לעשות את זה ולהרוויח בקלות יצוץ גנב חדש על כל גנב שתתפוס. אם תכפיל את מספר הלכידות תתפוס את הגנב, נניח, פעם בכל חמישים גניבות במקום פעם בכל מאה (הניחוש שלי הוא שזה יותר קרוב לחמש מאות במקום אלף). זה קשה מאד לביצוע, ולא ישפיע מהותית על הקף הגניבות. אתה צריך לבדוק מה קורה למכוניות הנגנבות. לאן לוקחים אותן? מיהם הסוחרים ומיהם המפרקים? למי נמכרים החלקים? אתה צריך למצוא את החוליה החלשה בשרשרת הזו ולטפל בה. אם המכוניות מועברות לשטחים, יתכן שהדבר הנכון הוא להציב שוטר בכל אחד מהמעברים בגדר ההפרדה ולבדוק כל מכונית; אם חברות הביטוח מחייבות את הנהגים להשתמש בחלפים משומשים צריך לחייב סוחרים להמציא אישור על מקורו של כל חלק, ולדרוש מהחברות להפסיק את הנוהג, וכך הלאה. זו דוגמה אחת, אבל יש עוד רבות כאלה. כמו ברפואה, גרם מניעה עדיף מקילו טיפול שלאחר מעשה - ולמרבה הצער, בשני המקרים תשומת הלב והתקציבים נוטים להיות מופנים לכיוון הלא נכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
OK, מסכים שזה מאד מורכב. אבל לגבי המספרים שנתת בהתחלה, אני לא כל כך בטוח. למעשה, גם אם פושע ידע שיש סיכוי של 25% שהוא ייתפס זה יכול להשפיע על ההחלטה שלו. וקח בחשבון שאם תחול מגמת ירידה בהיקף הפשיעה, גם יהיה קל יותר לתפוס את אלה שנותרו (יותר שוטרים על כל פושע) ולא יהיה צורך ביותר שופטים ויותר בתי כלא, כך שזה יכול לטווח ארוך להסתדר מעצמו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יוצא מנקודת הנחה שקצב ההצטרפות למעגל הפשיעה הינו בלתי תלוי בכמות הפושעים החופשיים בכל רגע נתון. אין לי שום מידע עובדתי בנושא, אבל אינטואיטיבית, נדמה לי, שההנחה הזאת לא מוצדקת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועדיין אני חושב שההצעה שלי כמו שהיא תביא לירידה בפשיעה. אולי השוטר לא ינסה למנוע פשע (בניגוד לעכשיו?...) אבל הפושע ידע שצפוי לו מאסר כמעט בטוח, ויעשה את השיקול שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שלא קראת את כל מה שכתבתי כאן. (זה בסדר - הרבה בירבורים). אילו קראת, הייתה יודע שאני לא מציע שכל אזרח יוכל לבצע את תפקיד המשטרה ובית המשפט. (1) גם למשטרה אסור לבצע את תפקיד בית המשפט (2) לאזרח, לטענתי, מותר לבצע את תפקיד המשטרה כשהיא נעדרת מהמקום בשעה שמתרחשת בו עברה. ומהחוקים שצוטטו פה אתה כבר חי במדינה כזאת. "מי שגונב דמו בראשו" - לא בגלל שמותר להרוג אותו. לא לשוטר ולא לאזרח מן השורה מותר להוציא אותו להורג. "דמו בראשו" בגלל שהעיסוק שהוא בחר לעצמו מפחיד, ובגלל זה מסוכן. האם, לדעתך, לשוטרים מותר לירות ברגליו אם הוא מסרב לפקודתם לעצור? (אם כן, דמו בראשו). אני מצטער כמוך על אוזלת היד של המשטרה. אבל אני לא חושב שזה עוזר למי שצריך את שירותיה. מה שכן עוזר לחוואים הגונים זו הרשות לשמור על רכושם - לא הרשות להרוג. מה שאני מקבל בהבנה, זה שגנב יכול לההרג בשעת מעשה - בין אם על ידי שוטר ובין אם על ידי אזרח הגון שמבצע את תפקיד המשטרה. תוכנית הבונוסים שלך נשמעת לי הזויה. לא רק שאתה מתיר לשוטרים לירות אתה אפילו משלם להם על זה. אבל גם אם נניח שהתוכנית שלך עובדת ומיעלת את עבודת המשטרה פי עשר, עדיין יהיו חוות שהמשטרה לא תהיה נוחכת בהן בשעות הלילה. הטיעון העקרוני שלי הוא שלחוואי, במצב כזה, מותר להגן על רכושו ועל עצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לירות בבן אדם זה למלא את תפקיד המשטרה ובית המשפט, כי אתה גוזר עליו גזר דין מוות. אולי אפשר לומר שזה תפקיד המשטרה בלבד, כאשר הירי הוא באיזה מצב של "אין ברירה". אבל המרכאות כאן הן משמעותיות ביותר - גם אם נניח שיש לי איזשהו אמון במשטרה שהאצבע שלה לא קלה על ההדק (לפחות כשהרובה מכוון על יהודי), הרי שאין לי שום אמון כזה לגבי אזרחים. גם ה"הגונים" שביניהם אינם הגונים כל כך כשבאים לגנוב מהם. עובדה שהצעת החוק בעצמה פותרת אנשים מאחריות פלילית על רצח במצב שבו המשטרה לא הייתה רוצחת. לירות במסיגי גבול כרצונך, כפי שמציע החוק, זה ממש לא מה שהמשטרה הייתה עושה, אבל להרבה אנשים זה נראה בסדר גמור. אז הנה סיבה טובה שאני לא מעוניין בהגדלות ראש שכאלה. ופעם האלף - יכולה להיות משטרה! עדיין לא עשינו כל מה שאפשר כדי לגרום לזה לקרות. (ובשום מקום בתכנית שלי לא שילמתי לשוטרים על ירי בפושעים.) בכלל נראה לי, ותסלח לי על הפסיכולוגיזציה, שמאחורי כל ההצעות האלה עומד הרעיון של "מגיע להם, לבני זונה. אם הם לא רוצים שירו בהם , שלא יגנבו" (ואולי זה לא מייצג אותך, אבל בהחלט כן מייצג אחרים שדיברתי איתם). אולי כדאי להיזכר מהו הומניזם, מהי דמוקרטיה, ולמה אין עונש מוות לגנבים. ואולי כדאי לשאול מה יותר חשוב לנו - חייו של גנב, או רכושו של חף מפשע. וזה אגב משהו שהחוק הקיים לא ממש מחליט לגביו. אבל למה, בשם אלוהים, למה להכניס לרשימות הנרצחים מסיגי גבול? בקיצור, אני מציע שנשמור את "הגדלות הראש" ואת "מעשי הגבורה" למיניהם לג'ונגלים הסבוכים של לבנון. שם התערבבות הפנטזיות האלימות שלנו עם מה שבאמת ראוי להיקרא הגנה עצמית מביאה לתוצאה שמישהו יכול לקרוא לה מועילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה חוזר הרבה על הטענה 'אין עונש מוות לגנבים, ולכן אסור לבעל החווה לירות בפורצים'. אבל יש עונש כספי ועונש מאסר לגנבים, האם בעל החווה יכול לרדוף אחריהם, לאסור אותם, ולהחרים להם רכוש? לא, כי אזרח לא אמור להחליף את המשטרה ובית המשפט. הוא אמור להתלונן, המשטרה אמורה לתפוס את הפורצים, ובית המשפט צריך להכריח אותם להחזיר את הרכוש הגנוב ולהטיל עליהם עונשים נוספים לפי העניין. ואם היה עונש מוות לגנבים? עדיין בעל החווה לא היה אמור לירות בגנבים, אלא להתלונן במשטרה וכו' לא מדובר על ענישה, העונש הקבוע בחוק לפורצים לא נוגע לעניין. השאלה היא האם יש איום על בעל החווה, והאם מותר לו להתגונן. מותר לאדם למנוע את גניבת רכושו, גם באמצעים שבמקרים אחרים אינם חוקיים. למשל - מותר לו להפעיל את צופר המכונית בשטח בנוי כדי להבהיל פורצים ולגרום להם לברוח. מותר לו גם לצעוק בין שתיים לארבע כדי להזעיק עזרה. מותר אפילו לדחוף שודד שמנסה להיכנס בכח לבית. מה אסור לעשות? החוק מתייחס רק לאיום מיידי, כלומר - אסור להתגונן באמצעים לא חוקיים מפני איומים עתידיים. אם אתה חושד שמישהו מתכוון לפרוץ לבית שלך, אסור לשבור את רגליו כדי להקדים תרופה למכה. החוק מתייחס רק לאמצעים הדרושים למניעת הפגיעה, ולכן - אסור לעשן במקומות ציבוריים רק בגלל שמישהו שודד אותך. החוק מתייחס רק לאמצעים סבירים. ההגדרה הזו לא תמיד ברורה, מי שקובע מה סביר ומה לא הם השופטים. דחיפה תיראה לרוב האנשים כסבירה, ריסוס פרוע בנשק אוטומטי יראה לרוב האנשים כבלתי סביר. המקרה של דרומי הוא מקרה ביניים. מצד אחד - מדובר בפורצים שכבר נקטו באלימות, באיזור מבודד וחשוך, בקבוצה של ארבעה פורצים (לטענת דרומי, התביעה טוענים שהיו רק שניים), דרומי צעק לעברם (שוב - לטענתו, אל-הואשלה מכחיש) ואז ירה לעבר הרגליים. מצד שני - הוא ירה כמה יריות, אולי גם אחרי שהתחילו לברוח, והרג את אחד הפורצים. השופטים צריכים להחליט מה באמת קרה, והאם האמצעי שנקט דרומי היה סביר, או שהיה צריך לפעול בדרך פחות אלימה כדי להרתיע את הפורצים. למה בכלל החוק מרשה לו להשתמש באלימות? הרי הרכוש פחות חשוב מהגוף, ודאי מהנפש, וגם קל יותר לפצות על פגיעות ברכוש מפגיעות בגוף (ואי אפשר בכלל לפצות על פגיעה בנפש) בפסק הדין הזה: בסעיף 6. מסביר השופט שפירא את פסיקתו, ומתייחס גם להגנה על רכוש (אם אין לך כח לקרוא את כל הסעיף אפשר להתחיל בפסקה 'אל מול כל נתוניו החיוביים של הנאשם...') הוא כותב שם 'אין מדובר באדם שבנסיבות הענין ראוי להגנה'. ובהמשך: 'הגם ששודד אינו ראוי להגנה קמה החובה שלא לפגוע בחיי אדם, כאשר הדבר אינו הכרחי להגנת הנשדד'. אדם התוקף אדם אחר, מאיים על חייו, גופו, או רכושו, מאבד את זכותו להגנת החוק. זה לא אומר שרכוש חשוב יותר מחיים, זה אומר שהתוקף מפקיר את חיי עצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, כבר קראתי את החוק הנוכחי בנושא, ואין לי הרבה התנגדות אליו. אני חושב שההחלטה המוסרית שעומדת מאחוריו היא שעדיף שהפושע ייפגע ולא החפים מפשע. אבל אי אפשר לומר שע''פ החוק ''התוקף מפקיר את חיי עצמו'' או אפילו ''מאבד את זכותו להגנת החוק'' באופן גורף, אלא רק בהקשר של העבירה. זה לא שמאז שגנבת אתה כבר לא נחשב לבן אדם ואין לך שום זכויות או משהו כזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על פי חוק גם אם מישהו תקף אותך עם סכין ושוטר תפס אותו הוא לא יידון למוות. אפילו אם הוא רצח אותך, ועל אחת כמה וכמה אם הוא רק פצע אותך או לא הצליח לגרום נזק. למרות זאת, אם מישהו תוקף אותך בסכין מותר לך להרוג אותו כדי לעצור את התקיפה. במלים אחרות - הוא מפקיר את חייו ומאבד את ההגנה, אף על פי שהוא ממשיך להחשב לאדם. לכן הטיעונים שלך לאורך הפתיל הזה על "גזירת עונש מוות" בידי אזרחים וכו' נראים לי מופרכים קצת: מצב של תוקפן שמבצע תקיפה הוא מצב אחר מזה של אדם שיושב מאחרוי סורג ובריח בזמן שמחליטים כיצד להעניש אותו, ומה שמותר לעשות כדי לסכל תקיפה אינו בגדר ענישה אלא מניעה - והכללים שחלים עליו הם אחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין את זה, ומקבל את החוק הנוכחי ללא הסתיגות במקרה שחייו של האזרח בסכנה, כי הברירה כאן היא בין פגיעה בחף מפשע לפגיעה בפושע. אני לא כל כך בטוח לגבי המקרה שבו יש סכנה לרכוש בלבד, כי אז במקרים רבים ניתן ממילא להשיב את הרכוש ולמצות את הדין מאוחר יותר (ואז זה דומה במידה רבה לענישה, כי המניעה עצמה היא חסרת ערך), וגם אם לא, אני לא בטוח שרצוי שהחוק יעדיף הגנה על רכושו של חף מפשע על פני חייו של פושע, וזו בעצם הנקודה העיקרית. המניעה של הגניבה הנוכחית היא, בעיני, שולית לעומת הרג הגנב ואינה מצדיקה אותו בפני עצמה, אלא בשילובה עם האפקט ההרתעתי. במילים אחרות, אני מעדיף 1000 גניבות על 1000 הריגות של גנבים. אלא שבפועל הריגה של גנב אחד עשויה למנוע 1000 גניבות. לכן עוד לא גיבשתי דעה לגבי החוק הנוכחי. בכל מקרה, הטענה שלי לא עוסקת בחוקים עצמם אלא בשיקולים מוסריים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
===>""מגיע להם, לבני זונה. אם הם לא רוצים שירו בהם , שלא יגנבו" האמת, אין צורך שתתנצל. זה בדיוק מה שאני חושב. אני רוצה לחיות בחברה שבה גנבים ואנסים חוששים לחייהם יותר מאשר חוואים ואחרים. גם אני מעדיף שהמשטרה תדרג לזה. אבל האמצעי מישני בעיני אחרי המטרה. (אני מציע שתקרא הפתילים הקודמים כי כבר הגבתי/נו לטענות זהות בפרוט ובאריכות פעמיים). ===>"ופעם האלף - יכולה להיות משטרה! עדיין לא עשינו כל מה שאפשר כדי לגרום לזה לקרות" נו, אז בוא נעשה. אני רק מציע להתיר לחוואים לשמור על עצמם עד שנשלים את המלאכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב, מותר להם כבר עכשיו לשמור על עצמם ולפעול בצורה סבירה. גנבים ואנסים בד''כ חוששים (אם לא לחייהם, אז חוששים מכך שישבו בכלא) הרבה יותר מחוואים ואחרים, ויחששו יותר אם המשטרה תעשה את עבודתה. ואני מקווה (ומניח, תסלח לי אם הרסתי לך את הפרובוקציה) שאתה רוצה שירו בגנבים רק בשביל ההרתעה, ולא סתם כי אתה רוצה שימותו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |