בתשובה להאייל האלמוני, 13/03/07 9:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
עקרונית אני מסכים אתך, אבל יש לי הסתייגות אחת גדולה: הזמרות האלה, משעממות ככל שיהין, שרות את האמת שלהן, וזה חשוב. כנראה שהאמת הפנימית של כולנו עוסקת קודם כל ברגשות ובאהבה ובצפיות שלנו מבני הזוג. לא הייתי רוצה לחזור לזמנים שכולם היו חייבים להיות חלוציים ולשיר על הכינרת ועל המחרשה ורגבי האדמה. לא הייתי בזמנים ההם אבל אני חושב שהתרבות המגוייסת של אז יצרה אוירה מלאכותית לוחצת, לא אמיתית ולא נכונה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אין ספק שהרצון לאהבה הוא מרכיב מרכזי אצל כמעט כל אדם, אבל לא יחיד. אדם יכול להיות כן ואמיתי גם כשהוא שר על נושאים אחרים שמעניינים אותו, בין אם אלה יחסיו עם אנשים שאינם בן הזוג, בין אם זה המתרחש בארץ או כל נושא אחר. מי שכל עולמו הוא בן הזוג שישנו או אינו מעורר רושם של אדם שעולמו הפנימי דל, שמרוכז בעצמו, שאינו מודע כלל למה שמחוץ לבועה הפרטית שלו. עיון בשירים של זמרים כמו, למשל, שלום חנוך, חוה אלברשטיין או ריקי גל יגלה עולם הרבה יותר עשיר ומרתק - מבלי שהם ויתרו על פסיק מהאמת שלהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיר של רחל על געגוגיה לכנרת הוא אישי מאוד ולא מגוייס, קח בחשבון שהיא כתבה אותו בשיא מחלתה בעליית גג בפרישמן. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |