בתשובה להאייל העוקב, 05/03/05 9:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כשרואה אני אדם מתהלך בינינו כמי שתירץ את כל הקושיות והפרכות, או כמי ש''מורה נבוכים'' חדש חובר למענו ונתון בחיקו, או כמי שאינו זקוק גם לכך, באשר דעתו הצלולה לא ידעה מבוכה מעולם - הריני מהרהר אחריו שמא הוא חי בעולמות אחרים, מחוץ לעולם הבכא שלנו ולתהפוכותיו וליסוריו ולתקוותיו הגזולות, או שמא הוא משביע את נפשו בלעיסת גירה שהיא היא המיישרת כל הדורים. ואשר לי, טובה לי נפש נבוכה ותועה ובלתי נרגעת, מנפש אשר מום אין בה והיא שוקטת, גם היום, על אמיתותה |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אכן נאים שרעפיך ידידי, עלם חן, אך מה ראית לך לפרשם בפנינו דווקא כאן, דווקא בהמשך ל<>גובה 285027> - הבן לא אבינה. הרי סיפור קטן שסיפר לי בן דודי הקשיש ממני, ואני אספרו גם לך: בשכבר הימים נהגו מספר בני תשחורת בארצנו להשתמש בביטוי "נפש לומומבה", תחת הביטוי השגור שבו משתמש אתה - "נפש אשר מום אין בה". כמה מהם המשיכו במנהג נאה זה של העלאת זכרו של האיש האומלל שחייו קופדו באכזריות 1, והם נוהגים כך עד עצם היום הזה. אל נא תשתמש עוד, אם כן, בביטוי מסורבל זה, "נפש אשר מום אין בה", אלא אמור מעתה בפשטות - "נפש לומומבה", והיית אך שמח. 1 פטריס לומומבה [ויקיפדיה] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 285027 | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |