 |
תודה על תגובותיכם הטובות. ההבחנה שלך, אבשלום, בדבר אופייה הכפייתי של תהלה, נראית לי נכונה ופותחת אפשרויות שלא חשבתי עליהן עד עתה. ברובד הגלוי עוברת תהלה מהפך, מאשת עסקים וחברה מצליחה היא הופכת לנזירת חיים המקדישה את חייה לזולת. ברובד עמוק יותר היא מעבירה את הכפייתיות הטבועה בה מתחום אחד לתחום אחר. אפשר גם שהשקפת עולם דטרמיניסטית היא פן אחר של אופי כפייתי. עניין זה דורש מחשבה נוספת.
כיוון שהתייחסת, ליאור, לסיפור "פנים אחרות", חשבתי שיש מידה של דמיון במהלך הנפשי שעוברות הדמויות ב"תהלה" וב"פנים אחרות". תחילתו של התהליך בנפילה כואבת אל ייאוש עמוק. בסיפור האחד מדובר בסילוק החתן המיועד וכל האסונות שבאו אחר כך בחייה של תהלה. בסיפור השני התמוטטות הזוגיות וחיי הנישואים של טוני ומיכאל עד הגירושים והבדידות העמוקה שהם שרויים בה. המשכו של התהליך בעלייה מן התחתית והיאחזות בחיים חדשים, שאמנם הם עמוסי מתחים וחוסר וודאות ורחוקים מאיזון ונחת, אך הם מאפשרים המשכיות ושרידות למרות הכל. מלות הסיום של "פנים אחרות" מתאימות לשני הסיפורים: "...עולם החלומות שאין כל מחיצה מפסקת ביניהם". תהלה ושרגא, טוני ומיכאל, זוגיות שמתממשת בסופו של דבר בעולמות של דמיון וחלום. נדמה שדמיון וחלום יכולים לשמש בסיפורים אלה נקודת משען חזקה מספיק להיאחזות בחיים, למרות הכל. סיום של אופטימיות זהירה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש