 |
|
 |
||
|
||||
 |
הפובליציסט השמרני דויד ברוקס מדווח על רשמיו מוועידה בירדן (ים המלח) שאורגנה ע"י המרכז ללימודים אסטרטגיים באונ' רבת עמון ומכון אמריקן אנטרפרייז. מסקנתו היא שהעימות נכנס לשלב בלתי פתיר חדש - המלחמה על הנארטיב. בעוד שמטרת הוועידה היתה ללבן נושאים הקשורים לעירק, אירן, והסיכויים לדמוקרטיזציה במזרח התיכון, הדוברים הערבים דיברו על ההלובי הישראלי והשפעתו הגוברת על קביעת המדיניות האמריקאית באזור. "דובר אחר דובר ציטט בהבעת ניצחון את עבודותיהם של סטיבן וולט, ג'והן מירשהיימר, וג'ימי קרטר, כהוכחה שאפילו האמריקאים מתחילים להודות שהלובי הישראלי שולט בממשלתם." מדינאי מבוגר אחד טען שבשורש ארבעת הנושאים הבוערים ביותר, העימות הערבי-ישראלי, חוסר היציבות בלבנון, התוהו ובוהו בעירק, והעימות עם אירן, עומדת ישראל. "בעוד שהערבים מטפחים מיתולוגיה המתרכזת בציונות, שהיא בעת ובעונה אחת חנופה והרס עצמי...האמריקאים פשוט ירצו להתנתק..." (מכיוון שהמאמר השלם דורש הרשמה ותשלום, אוכל לשלוח העתק למעונינים). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האין בשליחת העתק משום הפרה של חוקי זכויות היוצרים הדרקוניים שבמקום מושבך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה הזו לא מעניינת אותי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביום ששי האחרון סיפרו כמה אנשים ברדיו מסיפורי המוסד. בין השאר היה שם דני יתום, שסיפר איך בהיותו ה"ראש" תפס אותו מישהו (מבכירי הממשל/הסי.איי.אי האמריקאי) פעם בארוחת ערב בוושינגטון ושאל איך גייס המוסד את מוניקה לווינסקי ואיך אימן אותה. לאחר שכל מחאותיו והכחשותיו של יתום לא הועילו, הוא שאל את האמריקאי איזה אינטרס יכול להיות לנו לפגוע בקלינטון, שהיה ידיד טוב לישראל ממילא. "בחייך," ענה לו הלה, "ידיד או לא ידיד, ברור שרציתם לוודא שהוא יידע שאתה יכולים לחדור לכל מקום ולשים אותו במקומו בכל רגע, למקרה שיגיד משהו שלא נוח לכם"... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם זה לא יכול לרמוז שקרטר באמת סיפק "תחמושת" לטיעונים מסוג "הפרוטוקולים של זקני ציון" בספרו? (לא קראתי את הספר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראמי חורי, העורך הראשי של העיתון הביירותי דיילי סטאר וראש מכון עיסאם פארס באונ' האמריקאית בביירות, עונה לדויד ברוקס: "הערבים כן מבקרים את עצמם." הוא טוען שלמרות שהערבים כן מאשימים את ישראל, ארה"ב, ובל נשכח את המעצמות האירופאיות, בהרבה מהצרות העכשוויות של הערבים (ובכך דווקא מוסיף אישוש מסוים לטענותיו של ברוקס), הרי שישנה ביקורת ערבית פנימית רבה שהושמעה ברבע המאה האחרונה כנגד האליטות וממסדי הכוח הערבית. חורי, שלא מספק דוגמאות קונקרטיות, טוען שעפ"י נסיונו ביקורת פנימית קיימת, וההתמקדות המערבית רק בביקורת הערבית נגד ארה"ב וישראל משחקת לידיהם של פוליטיקאים שרמתם עלובה ושמוסריותם גובלת בחוסר אחריות פושעת, וכאלה אפשר למצוא בארה"ב, ישראל ובבירות של מדינות ערב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדעות והמחקרים על עוצמת הלובי היהודי, הרבה יותר רחבים משלושת השמות הללו. תזכורות מופיעות כמדומני גם בהקלטות ניקסון. לפני קצת יותר מעשרים שנה ביקר בקיבוץ שגרתי בו חבר של אחת המישפחות- איש איפאק; הסיפורים שסיפר על כוח השדולה היו מדהימים. הם נתנו הסבר על החלטות מאד פרו ישראליות של הסנאט ובית הניבחרים שהמימשל עצמו לא אהב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נראה לך הרבה יותר הגיוני שהלובי היהודי צבר כוח בגלל שלממשל היה אינטרס לפסוק לטובת ישראל, ושהלחץ שלהם היווה תירוץ טוב? אני בטוח שההשפעה שלהם תפוג בן-לילה ברגע שהאינטרסים של ההון האמריקאי ישתנו. חוץ מההתרברבויות של חבר אייפק, אילו הוכחות נוספות יש לך שהממשל האמריקאי פסק נגד האינטרסים של ההון האמריקאי ולטובת ישראל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים לדבריך. הרבה שנים המימשל השתדל להצניע את המדיניות במסווה של איזשהו איזון. גם הוטו האוטומטי לא היה קיים פעם. איפה ראית שכתבתי שהמימשל האמריקאי העדיף את איפאק על האינטרסים של ההון הגדול? אגב, ההון הגדול אינו עשוי מעור אחד; יש סקטורים שונים בהון הגדול. ברגע שסקטור הנפט והנשק יגיע למסקנה שארה"ב צריכה ללכת על פי המלצות בייקר והמילטון- נראה שינוי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |