בתשובה לתשע נשמות, 26/04/07 15:23
 |
|
 |
||
|
||||
 |
גם הסכם בין מעסיק ועובד לא נחתם בד''כ ששני הצדדים רואים באותו אופן את מטרותיו של ההסכם ויש להם אינטרס משותף בקיומן של מטרות אלה, אלא כששני הצדדים סבורים שחתימת ההסכם באותו עיתוי תשרת את מטרותיהם. בד''כ המטרה של המעסיק היא לקבל עבודה מהמועסק ושל המועסק היא לקבל משכורת מהמעסיק. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם המטרה של המעסיק היא לקבל את העבודה ולשלם את התמורה והמטרה של המועסק היא לתת את העבודה ולקבל את התמורה אז שניהם רואים באותו אופן את המטרות ויש להם אינטרס משותף. השאלה היא מה קורה אם, למשל, המטרה של המעסיק היא לקבל את העבודה ואז להתחיל לספר שיש לו בעיות בתזרים המזומנים והוא נאלץ קצת לדחות את התשלום - כמה שבועות, אתה יודע, לא יותר, ובכלל עבור שעות נוספות הוא לא התכוון לתת כל כך הרבה, הוא התכוון ל-125% ולא 150% ורק החל מהשעה הנוספת העשירית בכל חודש ורק המזכירה טעתה בהדפסה ואולי באמת כדאי שנתקן ונחתום מחדש וכך הלאה. בעולם העבודה המועסק יכול לפנות לשופט שיאכוף את ההסכם המקורי וידאג לפיצוי על הפרתו; בעולם ההסכמים הבינ"ל אין עם מי לדבר. זו המשמעות של צדדים שאינם רואים עין בעין את מטרות ההסכם. הדוגמה שהבאתי מגרמניה וברה"מ לא היתה מספיק ברורה לך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זה לא באמת עובד ככה בעולם האמיתי. (כמעט) אף אחד לא הולך לעבוד במטרה לעבוד, העבודה היא (כמעט) תמיד האמצעי. גם אף אחד לא קונה סוכריה או בית במטרה לשלם כסף, התשלום הוא תמיד האמצעי בשביל הקונה, והמטרה בשביל המוכר. ככה זה (כמעט) כל ההסכמים המקובלים בין חברי המין האנושי. ובכל זאת, אנשים לא מפירים הסכמים כל כך מהר. למה? פשוט, בגלל שאותו אינטרס שהיה להם בעט החתימה על ההסכם נשאר גם בזמן ביצוע ההסכם. מחר הבוס שלי יכול להחליט לשלם לי 50% ממה שסוכם ביננו. יש לו סעיף בחוזה שנותן לו את הזכות הזאת. מחר אני יכול להחליט לתת לבוס שלי 50% מהתפוקה הרגילה שלי. אני אפילו לא צריך לחפש בחוזה בשביל זה. הסיבה שגם אני וגם הוא *לא* עושים את זה היא לא בגלל החוזה, אלא בגלל שזה מנוגד לאינטרס של שנינו. אני יודע שאם אעבוד פחות טוב, הוא יפטר אותי, והוא יודע שאם הוא ישלם לי פחות, אני אתפטר. זה, ההסכמה, מהותו של כל הסכם, והסכם בין מדינות הוא לא יוצא דופן, והדוגמא של גרמניה וברה"מ היא רק עוד דוגמא לאותו כלל שאני לא מבין איך אתה יכול להסיק שהיא סותרת את הכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שאף אחד לא הולך לעבוד במטרה לעבוד, אבל הוא חותם על הסכם במטרה לקבל כסף תמורת עבודה - ולהפך. התמונה שיש לעובד ולמעביד על תוצאת ההסכם היא זהה: העובד יעבוד והמעסיק ישלם. לעומת זאת, הסכם עם סוחר רכב משומש מתגלה לעתים כהסכם שאין בו זהות בין התמונות: הקונה סובר שהוא ישלם ובתמורה יקבל רכב שבו יוכל לנסוע בהנאה, ואילו המוכר סובר שהוא יקבל כסף ובתמורה יתן גרוטאה שחלים עליה שני שעבודים וכלל אינה בבעלותו. הסברה שלך שבעולם האמיתי אנשים "לא מפירים הסכמים כל כך מהר" מתבססת, במחילה, על הכרות בעיקר עם תת קבוצה מסוימת של המין האנושי והמנהגים המקובלים בתוכה. אנשים מפירים הסכמים כענין שבשגרה. שאל עובדים שמשכורתם הולנה, ספקים שלא קיבלו תשלום או שהתשלום שהם מקבלים נדחה פתאום באופן חד-צדדי או פוליטיקאים שהאמינו ליצחק שמיר לפני שהוא אמר ש-"בשביל ארץ ישראל מותר לשקר". גם הסכמים בין מדינות כאן באזורנו היו והם עדיין בעלי תוקף מוגבל מאד. הסכם שביתת הנשק בסיום מלחמת ששת הימים הופר במלחמת ההתשה ושוב ביום הכיפורים; ההסכם שסיים את מלחמת ההתשה הופר חיש מהר כאשר המצרים קידמו את הטילים; ישראל חתמה על הסכם עם מצרים להחזרת סיני כולו אבל לא התחשק לה להחזיר את הכפר של רפי נלסון אז היא פשוט לא החזירה (עד שאולצה לכך); ההסכמים בין ישראל לפלסטינים הופרו על ידי שני הצדדים כמעט מרגע החתימה עליהם. המסקנה - עצם העובדה שמגיעים להסכם אינה מעידה על הסכמה מהותית הקיימת בבסיסו. בין הבוס שלך ובינך ממשיך להתקיים אותו אינטרס שהיה לכם בעת חתימת החוזה: הוא ממשיך להיות מעונין בעבודה שלך, אתה ממשיך להיות מעונין בכסף שלו והכל טוב ויפה. אנחנו דנים כאן במצב שבו צד אחד נותן את התמורה פחות או יותר במלואה מיד עם חתימת החוזה, ואילו הצד השני מתחייב לתת את התמורה שלו (שמירת השקט ברמה ובלבנון) לזמן בלתי מוגבל - כאשר אין גורם שיוכל לפקח באופן אפקטיבי על כך שהוא מקיים את חלקו באשר ללבנון. המעסיק שלך לא היה ממהר לתת לך מראש את שכרך לעשרים שנה מתוך הסתמכות על כך שגם אם הוא לא יפקח עליך אתה תבוא לעבודה מדי יום במהלך עשרים השנה האלה. לכן טענתי כאן שהדבר בו צריך לשכנע אותי הוא האינטרס המתמשך שיהיה לעובד שלנו להמשיך להתייצב גם לאחר שקיבל את התשלום המלא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו שאנחנו לא מדברים על מצב שבו צד אחד נותן את התמורה פחות או יותר במלואה מיד עם חתימת החוזה, ואילו הצד השני מתחייב לתת את התמורה שלו (שמירת השקט ברמה ובלבנון) לזמן בלתי מוגבל. כל צד נותן לשני תמורה חלקית בהתחלה, ואת ההמשך כל זמן שהחוזה קיים. האינטרס של אסאד הוא לא באמת הגולן, אלא היחסים עם ארה''ב ומדינות המערב, ואי לוחמה עם ישראל (כולל בלבנון). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, האינטרס של אסד הוא בהחלט גם רמת הגולן, כפי שכתב ישראל הירש - היא תממש את הרווחים שלו, תיתן לו עוצמה פוליטית פנימית ותייצב את כסאו. את היחסים עם ארה"ב והמערב הוא יקבל מיד לאחר חתימת ההסכם, כפי שערפאת קיבל אותם; הפרה מאוחרת יותר של ההסכם לא תנתק אותם בקלות. הפלשתינים הפרו כל סעיף מהותי בהסכמים שנחתמו איתם והעולם לא מתרגש במיוחד. לכן, לדעתי, הוא מקבל כמעט את כל התמורה באופן מיידי. לגבי אי-לוחמה עם ישראל - בגולן כבר יש לו את זה, בלבנון ישראל נזהרה מללחום בו גם כאשר הותקפה משם על ידי כוח שנתמך על ידו; אני לא רואה שום סיטואציה שבה לאחר הסכם שלום ישראל תתקוף אותו אם הוא יחזור לחמש את החיזבאללה, נניח, אם היא לא טרחה לעשות את זה עד היום. יהיה לו מרחב די גדול להפר את ההסכם מבלי לחשוש מנזק משמעותי לעצמו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד סיבה קטנה לאינטרס הסורי בהשבת הגולן היא עשרות אלפי הסורים שגורשו מעשרות כפרים ועיירות שנהרסו עד היסוד לאחר 67. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין ספק שיש להם אינטרס בהשבת הגולן, אבל לא נראה לי שהאנשים האלה הם מרכזיים בו. מה הם יעשו, יבנו מחדש את הכפרים האלה ויחפשו את האנשים שגורשו מהם לפני ארבעים שנה כדי להחזיר אותם? לא נראה לי מעשי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה שוכח את החשיבות הדקלרטיבית של תיקון העוול ההיסטורי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא שוכח, אבל נראה לי שמבחינת אסד הערך הדקלרטיבי המרכזי הוא "השבת האדמות הכבושות לבעליהן" (כלומר לסוריה) ולא "השבת המגורשים למקומם"; הוא עשוי להקים מחדש איזה כפר עם תושביו המקוריים ולהביא מצלמות, אבל לא נראה לי שהוא יעשה מאמץ משמעותי מעבר לכך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו, שלא. ייצוב הכסא, מימוש הרווחים והעוצמה הפוליטית הם לא תוצאה של השליטה ברמת הגולן, אלא של הסכם שלום יציב עם השכנה, יחסים כלכליים איתה ואם אירופה, וחסות של המעצמה החזקה ביותר באיזור (ובעולם). ההעולם בהחלט מתרגש מול ההפרות של הפלשתינים, עזה נמצאת תחת מצור כבר די הרבה זמן, וגם לפני זה היחסים בין הרשות למדינות המערב נמצאו בתהליך התדרדרות מתמשך. בלבנון ישראל נלחמה עם מלציות שחומשו על ידיו... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, מי שכתב במקור על כך שרמה"ג תחזק את כסאו של אסד הוא ישראל הירש ולא אני, כך שאתה מוזמן להתווכח איתו. רק הבאתי ציטוט. בגדול אני מסכים איתו: נפנוף בהשג של השבת אדמות כבושות הוא רווחי לאסד בזירה הפנימית הרבה יותר מהסכם שלום עם השכנה. הסכמי שלום עם ישראל אינם דבר פופולרי במיוחד בעולם הערבי, שאל את סאדאת. אילו מה שאסד רוצה היה יחסים כלכליים עם אירופה וארה"ב וחסות של ארה"ב הוא היה יכול כבר מזמן "להחליף צד" כמו קדאפי ולזכות בכל הבונוסים האלה. כל מה שהיה צריך הוא לנפנף את החמאסניקים והגיהאדיסטים מדמשק, להפסיק את התמיכה בחיזבאללה ואת רצח הפוליטיקאים בלבנון ולנקוט כמה פעולות ראווה נגד הטרוריסטים החוצים את הגבול לעיראק - וכבר הוא היה מסומן כאחד מ-"הטובים", מוצא מציר הרשע ומרשימת תומכי הטרור וגם זוכה לגיבוי אמריקאי מלא לדרישותיו מישראל. הוא לא עושה את זה ומעדיף לשמר את התמיכה בטרור גם תוך ידיעה שהדבר יקשה עליו מאד לשכנע את ישראל להגיע להסכם כנגד ההתנגדות האמריקאית וגם במחיר יחסיו הטובים-לשעבר עם צרפת ושאר מדינות אירופה. העולם לא מתרגש בכלל. הפלשתינים הפירו את ההסכם במשך שנים רבות והמשיכו לקבל סיוע שבאפריקה לא חולמים עליו. גם היום הם ממשיכים לקבל סיוע בצורות שונות ומגוונות על אף ההפרות ועל אף שכבר צריך להיות ברור לכל משקיף שהסיוע הזה לא מצליח למלא את תפקידו אלא רק נשפך לבור ללא תחתית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באותו אופן היית יכול לכתוב "נפנוף בהשג של השבת אדמות כבושות אינם דבר פופולרי במיוחד בעולם הערבי, שאל את סאדאת". אולי נפנוף בהשג של השבת אדמות כבושות *תוך כדאי מלחמה* הוא באמת השג שיעזור לאסאד, אבל בדיון שלנו הנפנוף מתרחש רק יחד עם חתימה על הסכם שלום... אסאד חותם על הסכם שלום עם ישראל ואסאד מחליף צד הם זהים זה לזה, אחד לא יתקיים ללא השני, ואין סיטואציה בה הראשון מתרחש והשני לא, או שהשני מתרחש והראשון לא. חשבתי שכבר הסכמנו על זה. אין שום הגיון בלהשוות את הסיוע לפלשתינאים לסיוע לאפריקה. אתה צריך להשוות את הסיוע לפלשתינאים עכשיו, לסיוע שהם היו מקבלים אילו... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם רצחו את סאדאת בגלל השבת סיני או בגלל ההשלמה עם ישראל? נכון שהם כרוכים זה בזה, אבל מהו המרכיב שעורר את זעמם של הרוצחים? למה אסד מחליף צד ואסד חותם על הסכם שלום חייבים להיות כרוכים זה בזה? איפה הסכמנו על זה? אם הוא יכול להרוויח מהחלפת צד גם בלי לחתום על הסכם למה שהוא לא יעשה את זה? איני יודע מה הסיוע שהם היו מקבלים אילו; אני יודע שהעובדה שהם צפצפו על כל הסכם שנחתם איתם אינה מונעת מרוב מדינות העולם ללחוץ על ישראל לחתום איתם על הסכמים נוספים, ואני יודע שהעובדה שבראשות הממשלה שלהם עומד אדם שאינו מכיר בהסכמי אוסלו אינה מונעת מהעולם לסייע להם ולהכיר בממשלה הזו. העולם לא ממהר לנתק את הקשרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה "מה עורר את זעמם של הרוצחים" לא באמת חשובה, הרי אי אפשר היה להשיג אחד בלי השני. אם הוא כבר החליף צד, יש לו אינטרס ברור לחתום על הסכם, ואם הוא חותם על הסכם יש לו אינטרס ברור להחליף צד. סיכמנו את זה בערך כאן תגובה 440483 זה דווקא קל לדעת, יש הסכמים ויש הצהרות, ויש תוכניות... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה דווקא מאד חשובה. נניח שאולמרט משחרר אלף מחבלים כדי לקבל את גלעד שליט. לאחר שבוע יש פיגוע שהמחבלים האלה מעורבים בו, והמשפחות מאשימות את אולמרט. האייל האלמוני יגיד: "האם מאשימים את אולמרט בגלל שחרור המחבלים או בגלל החזרת שליט? זו לא שאלה חשובה כי הם כרוכים זה בזה", ולדעתי טענה כזו תהיה אבסורדית. הם יאשימו את אולמרט בשחרור המחבלים. אתה טוען שהדבר העיקרי שהוא מעונין בו הוא הכרת העולם והיחסים הכלכליים. על כך אני תוהה: אם הוא באמת מוכן לנתק את קשריו עם החיזבאללה והארגונים הפלשתיניים הרי הוא יכול לקבל את זה היום וכבונוס לקבל תמיכה אמריקאית ואירופית מלאה בתביעותיו על הגולן. במקום זה הוא מעדיף לנדנד לישראל שתדבר איתו כשהוא יודע שהאמריקאים מתנגדים בתוקף, האירופים כועסים עליו ובישראל ממילא אין ממשלה שתוכל לעשות איזשהו מהלך רציני, בוודאי כשאין עליה לחץ - מה שמבטיח שהוא ימשיך לא להיות ביחסים טובים עם האמריקאים והאירופים ולא לקבל את הגולן לפחות בטווח הנראה לעין. מה הטעם? למה הוא לא מקבל את מה שאפשר עכשיו ואולי עוד יותר אחר כך במקום לקבל כלום עכשיו ואולי בעתיד את מה שהוא יכול כבר היום? המציאות תמיד היתה שתכננו והצהירו על הרבה יותר ממה שנתנו בפועל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. זה ממש לא מה שאני טוען. אני טוען ש*אם* הדבר העיקרי שהוא מעונין בו הוא הכרת העולם והיחסים הכלכליים, הוא היה חותם על הסכם שלום, וש*כש*הדבר העיקרי שהוא יתעניין בו יהיה הכרת העולם והיחסים הכלכליים, הוא יחתום על הסכם שלום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר. אני סבור שאם יתנער מהטרור הוא יכול לקבל את ההכרה והיחסים הכלכליים עוד לפני החתימה, ושהם יכולים לסייע לו לקבל הסכם טוב יותר ובמהירות רבה יותר ממה שהוא יכול כרגע. לדעתי, בשביל להתניע תהליך כזה הוא אפילו לא צריך הרבה - מספיק שיגרש מדמשק את ראשי הג'יהאד האיסלאמי (הוא יכול להשתמש בתרוץ שהם לא מקבלים את ההסכמה בין אחיהם-שלהם על אחדות) ויעשה מחוה פעוטה כמו החזרת עצמותיו של אלי כהן. העובדה שהוא לא עושה זאת מצביעה, לדעתי, על כך שההכרה והיחסים הכלכליים אינם עומדים בראש מעיניו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
...או שהוא לא רוצה לוותר על קלפים שיש בידיו לפני שינצל אותם כדי לקבל את הגולן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאתה מעט מגזים בפרשנות שלך את רצח סאדאת. סאדאת הוא בכל זאת המצביא שהביא למצרים את הניצחון הגדול ביותר שלה בהיסטוריה המודרנית. רבים במצרים לדעתי לא יסכימו איתך על כך שהרצח של סאדאת (שבוצע על ידי פלג קיצוני של האחים המוסלמים) ייצג את דעת הקהל לגבי סאדאת. (אני לא מרגיש צורך מיוחד להקביל לרצח רבין, תרגיש חופשי לעשות זאת לבד אם זה חסר לך) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא טענתי שדווקא הרצח ייצג את דעת הקהל; אני יכול לקבל את ההנחה שהציבור המצרי אהב את סאדאת. למרות זאת, מה שקובע את יציבותו של שליט אינו דווקא ההמונים; הרבה פעמים אלו דווקא המעטים אך הקיצוניים, כמו במקרה שלפנינו. באופן כללי, אני סובר שהסכמי שלום עם ישראל אינם מגבירים את יציבותם של שליטים ערביים כיוון שהם לא פופולריים במדינות ערב; אילו לנו היו משדרים בטלביזיה כמעט מדי יום מראות של צבא כלשהו המתעלל ביהודים, גם בעינינו לא היה פופולרי במיוחד לראות את ראש הממשלה שלנו מסתחבק עם מנהיג אותה מדינה ואת דגלה מונף בבירתנו 1 1 אה, חלום באספמיה. דגליהן של מדינות זרות אינן מונפים בבירתנו - לא על שגרירויות, בכל אופן. השגרירות היחידה בירושלים היא "השגרירות הנוצרית הבינלאומית". |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |