 |
|
 |
||
|
||||
 |
קודם כל, על טעם ועל ריח וגו'... ומכאן כדאי שנמשיך את הפתיל בלי התנצלויות נוספות לגבי 'פרח' - אני תפסתי את 'מלחמות צדק' ו'מלחמות קדושות' לא כפשוטן, אלא דווקא כהתרסה של המחבר, משהו בסגנון - 'תקראו לזה איך שאתם רוצים(1), בסוף גם ילדים מתים מזה' לגבי 'יורם' - אני חושב שאני די מסכים איתך לגבי הלחן, אבל החיבור הרגשי שלי הוא למלים. אולי בגלל שהתפיסה האישית מדברת אלי יותר מהלאומית, אולי כי הפשטות של השאלה שעומדת בבסיס השיר נוגעת בי. במחשבה שניה אני גם לא בטוח שהלחן נופל ממרבית שירי הזיכרון האחרים שהופיעו במדגם ובכלל (1) לפי מדגם לא מייצג של 'השיח הישראלי' כפי שהוא מוצג בטוקבקים, יש לא מעט ישראלים שמוכנים להרוג ולהיהרג (תיאורטית כמובן) עבור 'הצדק' שלהם או עבור מקומות קדושים לדתם |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כן, ברור ש''מלחמות לצדק'' ו''מלחמות קדושות'' הן התרסה אירונית של המחברת. אבל להתרסה הזו יש תוקף רק אם באמת המושגים האלה דומיננטיים. ואצלנו הם לא - אני מאמין לך על הטוקבקים, אבל אתוס המיינסטרים הישראלי תמיד תיאר את המלחמות שלנו כאין-ברירה וכהגנה עצמית, ודווקא לא כמכשיר לצדק, ובטח לא כקדושות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
... ואם המלחמה היא אין-ברירה והגנה עצמית, אז קל יותר להכיל מבחינה מוסרית את זה שילדים נהרגים, והעוקץ מתקהה עוד יותר. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |