בתשובה לג. שמעון, 21/11/01 15:17
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. טענה מעניינת. אבל, כפי שאמרתי, יתכן שהאלטרנטיבה היא תמיכה בגופים אלימים א-משטריים, ולא אומר שאני מעדיף זאת. עם רודן בכל זאת ניתן, לעיתים, להגיע להסכם. עם ארגון מבוזר וחסר מרכז, קשה עד בלתי אפשרי להגיע להסכם. ב.עצם זאת שאי אפשר לבצע ניסוי זהה פעמיים, תוך שימוש בהתפתחותו כביקורת על ניסוים אחרים עם שינוי קטן של פרמטרים, גורם לכך שהשימושיות של המעבדה מוטלת בספק. כמובן שניתן להסיק מסקנות, אבל היה קל הרבה יותר לו הייתה לנו מעבדה אמיתית, כי אז ניתן היה באמת להצדיק את המסקנות. אחרת הן נשארות כלא יותר מהשערות, שאפילו אי אפשר לתת להן נופך פופריאני. (כל זאת בעולם בו ניסויים גדולי-היקף בבני אדם, מהסוג הדרוש, אינם נחשבים למוסריים.) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה העיקרית של ''ניסויים'' במדע המדינה היא חוסר השליטה במשתנים. בדיעבד, אפשר להסביר הכל (זה קרה, אחרי הכל). אבל בפירוש לא ניתן לבדוק ניבויים - והרי בכך נמדד כוחו של מודל. לעולם לא יקום האיש שיאמר שהמודל המרקסיסטי נוסה באיזשהו מקום - אלא אם יוכל לומר שהוא הצליח. אם הוא נכשל, האשמה תמיד תוטל על גורמים חיצוניים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובאמת, מה ההצדקה לקרוא לזה מדע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, פרופ' ליבוביץ' סילק את 'מדעי' הרוח מהמדע והבדיל בין science ל humanities. האחד הוא אוביקטיבי ומטפל ברשות הכלל של ההכרה ואילו השני הוא סוביקטיבי ומטפל ברשות היחיד של ההכרה. הדיכוטומיה שביניהם היא מוחלטת והפער אינו ניתן לגישור. המדע מוגדר עפ"י המתודה שלו, דהיינו המתודה האמפירית. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |