בתשובה לכליל החורש נאורי, 05/05/07 12:32
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא צריך להיסחף. הפרובוקציות נעשו בידיעה שהן ימשכו הפגזות, לא כדי למשוך אותן. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש הבדל כל כך משמעותי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, ואני לוחץ על הדוושה של הגז באוטו בידיעה שהרכב יאיץ, לא על מנת לגרום לו להאיץ. נו באמת! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא חושב שזה יכול להיות, או שאתה רק בטוח שהיסטורית זה לא מה שהיה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''לא צריך להיסחף. הפרובוקציות נעשו בידיעה שהן ימשכו הפגזות, לא כדי למשוך אותן.'' אני בטוח שהמשפט הזה, של דורון הגלילי, הוא מעט תמוה בלשון המעטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסורים מציבים תותחים על שיפולי רמת הגולן ומטווחים מידי פעם, בזמן מלחמה ובזמן רגיעה, מטרות צבאיות ואזרחיות בעומק שטח ישראל. ישראל לא מוכנה לחיות בצל האיום ומחפשת דרך להסיר אותו. ללא צילומי לוויון וללא נשק מדוייק באותם הימים ישנה בעיה לאתר את הסוללות בזמן אמת. הרמטכ"ל מחליט לנצל את האצבע הקלה של הסורים על ההדק. בזמן שטייסת מבצעית תשהה באזור מוכנה לתקיפה יישלח פתיון בדמות טרקטור למשוך את הסורים לפתוח באש ולחשוף את מיקום התותחים. הסורים שוחרי השלום לא מתאפקים, יורים על הפתיון וחיל האוויר מצליח לפגוע בתותחים מספיק פעמים עד שהסורים מחליטים להסיג את רובם אחורה ונמנעים מירי חופשי לעבר ישראל. האם גם במקרה ההיפוטטי לחלוטין והזוי שאין לו כל אחיזה במציאות וכל קשר למציאות נפרם זה מכבר היית מכנה את ישראל הצד התוקפן ו'מחרחר המלחמה'? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא עד כדי כך תמוה. בקיץ האחרון הפציץ חיל האויר הישראלי מטרות בשטח לבנון מתוך ידיעה שהלבנונים יגיבו בירי לעבר ישובי הצפון. בין כל הטענות שהושמעו ומושמות כלפי מקבלי ההחלטות באותה תקופה, הטענה כאילו התקיפות בוצעו *על מנת* שיותקפו ישובי הצפון - לא מאוד מקובלת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דורון והיפאני גנבו לי, אני תכננתי ללכת לקראתך: חייל צעיר מסרב ללכת לשרת בשטחים. הוא יודע שהוא ייכנס לכלא. האם הוא מסרב כדי להיכנס לכלא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם להשתמש באינגלוז, חסוך את נשימתך. כליל, כמו תמיד כשמובהרת לו שגיאתו (במיוחד לאחר שהיה בוטה), פשוט לא מגיב לזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבלי להתייחס כרגע לטיעונים של כליל, אלא רק להגדרה הפראדוקסלית-משהו של דורון הגלילי - "הפרובוקציות נעשו בידיעה שהן ימשכו הפגזות, לא כדי למשוך אותן" - האנלוגיה שאתה מביא היא מאוד בעייתית: החייל הצעיר מסרב לשרת בשטחים מתוך אידיאולוגיה מסויימת שהוא מאמין בה, והכלא הוא תוצר לוואי של הנאמנות לאידיאולוגיה שלו. הוא יסרב לשרת בשטחים בין אם התוצאה תהיה ללכת לכלא, בין אם היא תהיה, למשל, לעסוק בעבודות שירות בתחום מסויים החביב עליו דווקא (נניח, היפותטית. ובעצם לא כל כך היפותטית - חמשת אסירי המצפון הישראלים הידועים אכן עסקו בעת שהותם בכלא בהוראה ובעזרה לאסירים הלוקים בנפשם), ובין אם יצליח באיזושהי דרך מתוחכמת להימנע משירות בלא להיענש כלל (נניח, היפותטית). לעומת זאת, כאן מדובר באופן מפורש ב*פרובוקציות*, ומהי פרובוקציה אם לא, עפ"י הגדרה - פעולה הנעשית במכוון ע"מ לגרות את הצד שמנגד לתגובה ידועה מראש? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש משום החפצה ושלילת האנושיות של צד בעימות כאשר ההנחה הדיונית היא שהצד שכנגד יגיב בתגובה ידועה מראש, כמעין אוטומט. דעה זו שוללת מצד מי שמציג אותה, בצורה פטרנליסטית משהו לשיטתי, את שיקול הדעת של צד אחד (אשר אין לו לכאורה ברירה אלא להגיב), ומשאירה באופן אה-סימטרי שיקול דעת רק בידי הצד השני (היוזם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אורח המחשבה שלי אינו מתוחכם עד כדי כך, ואני רואה, בפשטות, בפרובוקציות עצמן (שידיעותי עליהן הן דלות ולא מספקות, אודה ואבוש) - שלילת אנושיות והתייחסות אל הצד שמנגד כאל אוטומט. וזאת בלי יותר מדי רבדים עמוקים, שמקומם הוא חשוב ומרכזי בדיונים אינטלקטואליים למיניהם אך לא בהכרח במה שהיה במציאות. ואגב, למה ללכת כל כך רחוק. אחרי מלחמת ששת הימים ואחרי מלחמת יום כיפור, כשהיו חיילי המילואים העייפים מספרים את קורותיהם, הם התייחסו, כמעט ללא יוצא מן הכלל, אל חיילי הצבאות הערביים, כאל ''קופים'', ''בבונים'', ולפעמים ''גורילות'' (פחות ''גורילות'', מסיבה בלתי מוחוורת, כלשהי. אולי משום שקופי הגורילה מזוהים בתודעה האנושית עם כוח ויוזמה ולא עם קהות-מוח ופרימיטיביות, כשני הביטויים האחרים). לעיתים היו אומרים - ''ראינו את המצרי ממול נבהל וזז כמה מטרים...'', אבל לעיתים יותר תכופות היו אומרים - ''ראינו את הקוף ממול נבהל וזז כמה מטרים...''. כן, גם זה היה בחיים, לא כהנחה דיונית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבטוי ''קופים'' בעגה של תקופת מלחמת ההתשה התייחס לצלפים המצרים אשר התמקמו על עצים ועמודים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בכל הסיפורים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, אם אלו *באמת* פרובוקציות אז אני מסכים שההגדרה של דורון פרדוסקלית. אני הבנתי שיש מרכאות וירטואליות סביב המילה "פרובוקציות" אצל דורון, והוא השתמש במילה הזו רק כציטוט של כליל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח, שכפי שאמר אייל אלמוני מסויים למטה, יש לו אידיאולוגיה מסויימת שדוחפת אותו לסרב לשרת בשטחים, והוא מוכן לקבל את ההשלכות האחרות של זה (חוץ מהעובדה שהוא לא יקח חלק פעיל בתהליך שהוא רואה כבלתי-ראוי). האנלוגיה של היפני יותר טובה מבחינה זו (כי הוא מואיל להוסיף עוד רקע שיבהיר איזו סיבה אחרת יכולה להיות לפרובוקציות האלה) ואתן עליה את הדעת עוד מעט. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |