 |
מה לעשות, מיהרתי מאוד!
בכל אופן, מה שרציתי לכתוב היה קשור איכשהו לאנתרופוסופיה כתנועת נגד לחינוך האירופי המסורתי הנוקשה על גווניו הדתיים. החינוך הזה מצטייר, בפרט בספר שקראתי לאחרונה (פשתוני1), ככוח מצמית כאנטי תזה לטבע, לדמיון ולאהבת התרבות (להבדיל משינון מזמורי הדת), לחירות האישית, להנאת הגוף ולרצון החופשי. לא קשה לדמיין איך הילד שסופג מכות בעשור X , ושהוריו אוסרים עליו לקרוא פרוזה, לצאת לשחות וליהנות מאחה"צ חופשי, מתעורר שני עשורים אחרי זה ונשבע שיילך אחר רודולף שטיינר2 באש ובמים.
כל זה כבר ידוע, אבל רציתי בעצם לומר גם שהפריחה החדשה של חינוך וולדורף בארץ מנותקת משורשים אלה של השיטה, ובכל זאת היא מאמצת יסודות נוצריים ואירופיים חזקים שהיו בבסיס השיטה. מיישמי השיטה באץר לא השכילו להתאים את הדברים למקום ולזמן תוך שמירה על רוחם. מבחינה זו גן אנתרופוסופי אינו פחות דוגמטי מגן של חב"ד.
הייתי מרחיבה עוד - בייחוד על זרמים בחינוך והשתלבות האנתרופוסופיה בחינוך ה"חדש", הרך והאנטי-למדני (על פי מאמר שפורסם לאחרונה באייל) - אבל אין לי פנאי, אין לי פנאי...
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש