 |
|
 |
||
|
||||
 |
זה לא ארגון מקצועי (אין ביני לבין הטכניון יחסי עובד מעביד), זה ארגון צרכנים(כמו מועדוני צרכנים למיניהם שמנצלים את ייתרון הגודל כדי להשיג הטבות מבתי עסק). לסטודנט הבודד אין שום מחוייבות כלפי ארגון הצרכנים הזה, כמו שאם למשל אני חבר במועדון כלשהו שמארגן הנחות על רכישת רהיטים מבתי עסק מסויימים. ואני הלכתי לאותו בית עסק, בחרתי רהיטים בהזמנה אישית, שילמתי מקדמה גדולה ועכשיו אני מחכה לקבל את הסחורה. ופתאום המועדון שבו אני חבר מוציא הודעה לכל החברים שלו שהמועדון החליט להחרים את בית העסק הנ"ל בגלל שהתגלו פגמים בסחורה שהוא סיפק בעבר. וכל הלקוחות חוץ ממני מפסיקים לקנות באותו עסק, והוא נהיה מרושש ועומד על סף קריסה. לי, לעומתם, לא אכפת לקבל את הסחורה המעט פגומה (שכבר שילמתי עליה מקדמה גדולה), ואני דורש ממנו לספק את הסחורה או להחזיר את הכסף. האם הוא יכול לבוא אליי בטענות ולהגיד לי שבגלל שאני חבר במועדון שמחרים אותו החוזה שנחתם בינינו לא תקף? אני לא חושב כך... אפשר גם לקחת דוגמא יותר קיצונית, שבה אני בכלל לא חבר במועדון. זה מכיוון שישנם סטודנטים (אומנם מעטים, אבל קיימים) שבחרו לא להיות חברים באגודת הסטודנטים (לא משלמים דמי מנוי, לא מצביעים בבחירות לאגודה, לא מקבלים את ההטבות וכו'). ואם הטענה היא נגד כך שאגודות הסטודנטים באו וחסמו פיסית את הכניסות לכיתות וכו', אז: א.זה כמעט ולא קרה, המרצים בכלל לא ניסו לבוא ללמד (וזאת משום שהם תומכים בשביתה), כלומר, הם לא עשו מאמץ סביר בשביל לספק לי את הסחורה שעליה שילמתי (ולפחות בטכניון, יש משטרה פרטית שמוסמכת לפנות משטח הקמפוס כל אדם שהטכניון יימצא לנכון, כך שאי-אפשר לטעון שהם לא יכלו לקיים את השיעורים אם הם מאוד רצו). ב.הדוגמא הקודמת עדיין תקפה כאן. אם אני קונה סחורה כלשהי מעסק מסויים ולקוחות זועמים אחרים (שאני לא בינהם) באים לעסק הזה ומתחילים לעשות טרור, הוא יכול להתקשר למשטרה, הוא יכול לתבוע אותם על אובדן הכנסה, הוא יכול לעשות כל מיני דברים. אבל אין לזה שום קשר לחוזה האישי שלו איתי, שהוא עדיין צריך לקיים (או לפחות להחזיר לי את הכסף ולתת לי פיצוי מתאים). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בירושלים חברות באגודת הסטודנטים היא בכלל חינם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועדיין אני מניח שניתן לוותר עליה אם אתה מאוד רוצה, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ניסיתי, אבל סביר שכן. בכל מקרה, לא חייבים להצטרף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטכניון ההצטרפות היא אוטומטית (כלומר, אם אדם נרשם ומתקבל לטכניון הוא אוטומטית חבר באגודת הסטודנטים ואף משלם לה דמי חבר דרך התשלומים לטכניון, וזאת מבלי שהוא בהכרח אפילו יודע על כך) ואם אתה לא רוצה להיות חבר באגודת הסטודנטים אתה צריך למלא טופס ולבטל את חברותך... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסטודנטים אינם צרכנים, אגודת הסטודנטים אינה ארגון צרכנים והאוניברסיטה אינה חנות. התפיסה שאתה מביע מוכרת ולא לטובה. זו התפיסה הניאו קלאסית המובהקת: אין חברה- יש אינדיבידואלים שהם או צרכנים או מוכרים. למעשה כל אחד הוא גם מוכר וגם צרכן; בעל ההון מוכר את תוצרתו וקונה (שוכר) את כוח עבודתם של עובדיו. אין כאן בכלל אנשים אלא משהו אחר; יש כוח עבודה נטול אנושיות (תשומות או תקורות), יש ארגון נטול אנושיות -הארגון הוא האישיות על פי החוק-ויש צרכן אבסטרקטי נטול פרצוף ואנושיות -יותר מושג מאשר אדם. אוניברסיטה אינה ארגון שמשווק ידע; כך רוצים שיהיה. אוניברסיטה היא חוקרים ומורים ויחד איתם תלמידים-סטודנטים שלומדים מהם וחלקם ממשיכים והופכים להיות מורים-חוקרים. הסטודנטים הם חלק מהמוסד ולא לקוחות שנכנסים לקנות משהו. לכן לסטודנטים יש את הזכות והחובה לדרוש להשתתף בקביעת אופיה ועתידה של האוניברסיטה. גם לחוקרים- מורים יש את הזכות-חובה הזאת. אני בכוונה לא קורה להם מרצים. שנים מהטובים שבין הפרופסורים שלמדתי אצלם קראו לעצמם מורים ולא מרצים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |