בתשובה להאייל האלמוני, 09/05/07 21:34
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מסתמא ניתן לחשוד בכל פוליטיקאי שיש לו עניין להכות ביריביו ללא רחם ובכל אפשרות והזדמנות, לגיטימי למרות הריח הרע בדרך ובאופן שנהוג במקומותיכם, בחברה מתוקנת שבה יש את הבלמים והאיזונים, יש בזאת משום חלק מהמשחק הפוליטי, לטובת המותקף או לרעתו עומדת ההגינות והאמת. נגע השחיתות שפשה בכל מי שיכול למנף את תפקידו והשפעתו למזומנים וכוח, מטיל ספק בכל - כך שלכל "חשוד" נאשם ואפילו מורשע מתלווה ספק כבד שמא. כיום לאחר שגם מערכת בתי המשפט, הפרקילטות ומקדמא דנא גם המשטרה נגועים - הספק מתחזק ואי אפשר לבור את המוץ מן התבן, זכאים מואשמים, מואשמים זכאים, ואי אפשר לדעת מי הנרדף לא עוול בכפו ומי אשם באמת. באשר ל"סיפורים" שנכרכו בקצב כשהיה עוד שר? לא ידוע לי על סיפורים טרם פרוץ הפרסומים, לעומת זאת הרשת רוחשת בסיפורים על אחרים ובכירים האם זו עילה לפתוח נגדם בחקירה, או שקודם צריך את שמו של "החשוד" כדי שנוכל להחליט אם לנו או לצרנו. האם ישנם חסיני חוק ומשפט וישנם דרושים למשפט בכל מחיר? לפי דעתי כן ורשימות הנחקרים והמזוכים מוכיחה כי לא תמיד צדק ואמת עומדים כנר לרגליהם של המעורבים בתעשיית ה"צדק" ו"החוק", כעד ראייה ונוכחות ראיתי כיצד שר הבטחון דאז מגיע בחשכת ליל עם ההליקופטר שלו נוחת בבסיס ומחלץ את בנו שירה ברשלנות ובדם קר בחייל למוות, אין לי מושג אם נשפט בדין, מה שכן ידוע לי בבטחון הוא קודם הלאה לבסיס אחר כקצין בתפקיד בכיר. תנסה למצוא את המכנה המשותף לכל הנחקרים והחשודים אולי תפיק מזה בדל תובנה להמשך. מיקי |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |