4443
הוי...
יש כאן המון רעיונות חשובים והמון חציית קווים הגורמת לטישטוש.
1.רצח הוא רצח הוא רצח אבל גרמניה הנאצית הקימה בתי חרושת למוות בצורה שלא נראתה כמותה. הנאצים עברו פאזה.
ומכאן הדיון האם זוועה זו יכלה להתבצע ע"י כל אחד נובע לא רק מהרצון להתנקם בגרמנים אלא גם מהרצון לנחמה. זה כל כך מפחיד לחשוב שכל אחד יכול לעשות זאת. הרבה יותר קל להאמין שרוע בסדר גודל כזה ממוקם איפהשהו בקצה מרוחק ביותר (שסבירותו מאד קלושה) של הרוע האנושי.
2. אחים? לא ניסחפת?
נכון אנו קשורים בקשר גורדי שלא ניתן לנתקו.
אבל למה להיסחף לקשרי משפחה. גם הקשר הנוכחי מכאיב למדי.
3. נכון, גם אני הייתי עומדת מן הצד (רוב הסיכויים) אילו על אדמתי היה מישהו מבצע זוועה שכזו. הייתי בוודאי משותקת וחרדה לגורל ילדי. אך אייכמן (ואכן היה זה משפט ראווה כפי שטענת) לא עמד מהצד. הוא טיפס בסולם הדרגות ותרם את ה"מיטב" שבו. למרבה הזוועה מדובר היה באנשים רבים כמותו: חובבי תרבות, רהוטי דיבור, אנשי משפחה למופת... בררררררר.......
על-ידו ייתכן שהתובע במשפט נראה הרבה יותר תוקפני ומפחיד, אבל זה בדיוק מה שמפחיד.
4. לצערי אנחנו מדינה עם סממנים גזעניים רבים (אני מסכימה עימך) וגם זה מפחיד.
5. יש לי בעיה עם הגישה לזכרון ועם הנסיעות לפולין אבל אם צריך ללמוד משהו מכך זה באמת איך לא לתת לדברים כאלו לקרות בעתיד.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים