בתשובה לגלעד דנבום, 23/11/01 15:20
הפוסל במומו פוסל 44453
יש לי בעיה קלה עם העליצות שבה מתקבלת היכולת לתבוע באופן משפטי את שרון, בן אליעזר ומופז.
אותם אנשים הרי צריכים להקדים ולתבוע את ערפאת, רג'וב, דחלאן ועוד רבים ואחרים על פשעים גרועים בהרבה (כמו לדוגמה - שליחת חוליית מחבלים להרוג מתוך כוונה ילדים, נוסעים באוטובוס או סתם אנשים על ספינה).
בכלל, חלק מהאנשים שכחו שהיה פה תהליך, שהחל באוסלו, ובמסגרתו היינו אמורים לסלוח. אנחנו סלחנו לערפאת על פיגועי הטרור הגדולים והמזוויעים שהוא ארגן אצלנו, וישבנו ודיברנו איתו ועם אנשיו, שביצעו ופיקדו על פיגועים אלו, ומהצד השני הם היו אמורים לסלוח על עינויים בשב"כ, על סברה ושתילה ועוד.
במאמר מוסגר יצוין, כי לפי דעתי הפשעים עליהם אנחנו היינו מוכנים לסלוח היו קשים הרבה יותר ממה שהם היו צריכים לסלוח לנו - **אבל זה לא הויכוח פה**.

תראו לדוגמה את דרום אפריקה - לאחר שנים בהם אירעו מעשי רצח וזוועה, כמעט כולם מצד הלבנים כלפי השחורים, מסתפקים השחורים ב-"ועדות אמת ופיוס" שמטרתן חשיפת הזוועות אך לא נקמה. בניגוד לכך, ברודזיה, בה השחורים מתעקשים להתנקם בלבנים, נמשך מעגל הדמים.

אם רוצים לעשות שלום, צריך להכיר בעובדה ששני הצדדים ביצעו מעשים איומים במסגרת המלחמה בין העם הפלסטיני לעם הישראלי, ולסלוח.
הפוסל במומו פוסל 44474
הבעיה מתחילה כשנעשים מעשים איומים אך הפיכים: ההתנחלויות, גירוש הערבים ב-‏48', הפקעת אדמות מערביי ישראל, האמנה הפלסטינית, שחרור מחבלים מבתי כלא. אם כל מהות הסכסוך היתה היסטורית וחלב שנשפך, הוא היה נפתר כבר היום.
הפוסל במומו פוסל 44476
מעניין, שכל הדוגמאות שהבאת כהפיכות הן לא הפיכות. זכות השיבה לא תכפר על גירוש הערבים, במיוחד לא לאחר שחלק מהמגורשים כבר מתו ונקברו בארצות אחרות. הפקעת האדמות גם אינה הפיכה, ולו היה מנסה מישהו להחזיר להם את אדמותיהם, היה יוצר מצבים דמוגרפיים מסוכנים. האמנה הפלסטינית (למרות שאני מהסס אם לתת משקל לקשקושים על נירות) כבר ליבתה שינאה שכילתה חלק מהפלשתינאים, וחלק מהישראלים, והמחבלים כבר שוחררו ועכשיו הם מבססים את מעמדם ברשות.
ההתנחלויות גם אינן הפיכות. קשה להאמין, כפי שרושם כאן בתדירות פוחתת אלכסנד מאן, שיימצא מי שירצה ויוכל ''להחזיר את הבנים הביתה'' (אבל אם יימצא, כבר נמצאה לו סיסמת המבצע) גם מאריאל ודומותיה שבהן גרים גם אנשים כדי לגור, ולא רק מההתנחלויות שעדיין כל קיומן הוא התעללות רוחנית בעם הפלשתיני.

אז אם לגרור את המטאפורה שלך - החלב כבר נשפך ונספג והחמיץ.
הפוסל במומו פוסל 44529
הבעיה היא בניתוחו הילדותי משהו של האייל האלמוני, כאילו תהליך השלום בינינו לבין הפלס' מתמצה בסליחה הדדית על "זוועות העבר", או משהו בסגנון. הנקודה כאן היא (ונדמה לי שעליה ניסה להצביע חזי), שתביעותיהם של הפלס' באופן מאוד לא מפתיע, לא מתמצות בקוצ'י מוצ'י הזה.
כך בענין זכות השיבה, גם אם תבחר להתעקש ולטעון שהיא עניין בלתי הפיך כי חלק מהמוגרשים כבר מתו, ובכלל גם אלה שעדין בחיים העבירו משהו כמו 50 שנה מחייהם במחנה פליטים, זה עדין לא ימנע מהפלס' לדרוש את מה שעדין יכול לבוא על תיקונו. (לדוגמא החזרתם של אלה שנותרו בחיים וצאציהם, פלוס פיצוי כספי על הסבל הפיזי והנפשי).
רוב הדברים האחרים שהזכרת הם כמובן הפיכים לחלוטין. להגיד שאריאל היא ענין בלתי הפיך, כי כרגע נראה שרוב אזרחי ישראל מתנגדים לפינויה, נשמע לי מעט תמוהה. (כרגע נראה שבסופו של דבר גם הפלס' למעשה השלימו עם קיומה, אבל לא זאת הנקודה).
החלב שכבר נשפך נספג והחמיץ, ללא ספק מקשה על הגעה לפיתרון ולהסכם, שמן הסתם, בסופו של דבר, כמו כל הסכם, יצטרך להיות מבוסס על לא מעט אמון בין שני הצדדים, אבל אין לי ספק, שבכל הסוגיות העומדות כרגע על הפרק‏1 ניתן להגיע לעמק השווה ולפשרה הגיונית.

1 למעט זכות השיבה. לגביה יש לי ספק, אבל אני מעריך שניתן יהיה להגיע להסכם גם בנושא זה.
הפוסל במומו פוסל 44532
פשרה הגיונית לא תוכל להיות מבוססת על צדק. היא גם תהיה חייבת להיות מעוגנת בעתיד, דווקא - כל מיני שיקולים בטחוניים וכדומה.
אפשר להניח שהכניסה של ישראל לשטחים הכבושים נעשתה מראש כדי לסרס איומים שהיו יכולים להווצר כתוצאה מקיומה של מדינה פלסטינאית של ממש, כלומר גם לא רצוי (מנקודת מבט טכנית ישראלית, שבאופן עקרוני אני מתנגד לה) להחזיר את המצב לקדמותו. אני מסכים בלב שלם לפינויין של כל ההתנחלויות, ואני מאמין, כפי שכבר נכתב כאן בעבר, שדעת הקהל היא עניין גמיש מאוד ושניתן לתמרן אותה לכל כיוון, ואפילו עד כדי פינוי כולל. הבעיה היא שאין עניין כרגע עניין לאף אחד לפנות אותן - כאן אני אשחרר עקיצה קטנה לכיוון מדרש בלבן - גם לא למתבדלים (שיכולים להפיק הרבה דווקא מהמשך החיכוך).
אפשר לומר שהתגובה שלי הייתה במישור הקוצ'י מוצ'י, ותכליתה - שיש לה השלכות אופרטיביות, שמשיקות לוויכוחון שלי עם ליאור טיפה למעלה - צדק הוא מושג עקר לחלוטין, ובמקרה הזה הוא גם לא קיים ולא יוכל להתקיים. אני חושב שאולי כדאי לאמץ ולהקצין את המשפט האחרון של חזי: מהות הסכסוך כרגע אינה היסטורית. ההיסטוריה זה הקוצ'י מוצ'י, אין לה יותר משמעות בסכסוך הזה. את כל התביעות הפלסתיניות והישראליות ניתן וחובה למקם בהווה בלבד.
אם נמשיך לכיוון דיון אחר באייל - אין פוליטיקה מוסרית, יש רק ריאל פוליטיקס.
את התגובה שלי לחזי אפשר, ב hindsight חמקני, להציג בתור דעה הפוכה לשלו, שניזונה מאותה היטוריה ומובילה לאותה צורת פתרון - ולכן היא חסרת משמעות בעצם. מכאן נובע שמה שניסח האייל האלמוני באורח לא איילי בעליל ("אם רוצים לעשות שלום, צריך להכיר בעובדה ששני הצדדים ביצעו מעשים איומים במסגרת המלחמה בין העם הפלסטיני לעם הישראלי, ולסלוח"), יש לנסח באופן מחודש וקר יותר, ואם לצטט את עצמי מלפני כמה שורות: את כל התביעות הפלסתיניות והישראליות ניתן וחובה למקם בהווה בלבד, ולתבל בפרובוקציה (העניינית) שמעליה: אין פוליטיקה מוסרית, יש רק ריאל פוליטיקס.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים